ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

חיילות וחיילי צה"ל,

אזרחי ישראל,

היום, תחולק אות מלחמת לבנון השנייה בבסיסי צה"ל והחל מצהריי היום,

חובת הענידה תהיה מוטלת על כל החיילים הזכאים לאות.

מלחמת לבנון השנייה, היא אולי המלחמה הראשונה בהיסטוריה של מדינת

ישראל, שתוצאותיה אינן ודאיות לציבור.

יש שיטענו בהפסד, והאחרים ישכנעו עצמם לניצחון.

ולכן מתעורר ויכוח חדש – האם לענוד את האות.

לראשונה בגזרת גבול הצפון, החליטה ישראל להגיב ביד קשה, על מתקפת

חיזבאללה בשטחה. זו הייתה החלטה מתוך רצון לשנות את המציאות בגזרה.

היציאה למלחמה הייתה מוצדקת. מעל 70% מהציבור הצדיק ותמך ביציאה

הזו למלחמה, בימיה הראשונים. בכנסת היה רוב מוצק לה.

אף אזרח, אף חייל לא היה מוכן לקבל את העובדה שחיזבאללה תקף בגבול

הצפון, וישראל לא תגיב.

למרבה הצער, ככול שחלפו הימים, עוד כשלים התגלו.

המחסור בציוד בימ"חים, הפיקוד החדשני של ראשי הצבא מאחורי הפלזמה ולא

בראש הכוח בשטח, הדבקות במתקפות רק דרך האוויר בימים הראשונים והויתור

על כניסה קרקעית. ישראל מיהרה לצאת למלחמה מוצדקת, אך עם מנוע מיושן ומקרטע.

המומנטום אבד. העורף הותקף וספג קטיושות – אלפים במספר. התנאים

במקלטים היו מתחת לכול ביקורת. בעוד בצפון חיו בצלילי האזעקה, במרכז

הארץ ודרומה המשיכו לחיות לצלילי המקארנה.

שזו התפאורה, אף צופה לא יכול להיות שבע-רצון מההצגה.

אזרחי ישראל,

את אות מלחמת לבנון השנייה יש לענוד לא בהכרח כסמל ניצחון, למרות

שיש אנשים שיאמרו כי ניצחנו מסיבות מסוימות, ואפשר יהיה להזדהות איתם.

את האות יש לענוד כהוקרה לשירותי ביטחון הפנים, שלראשונה מזה שנים,

התאחדו סביבנו ועשו הכול על מנת לתת מענה מהיר ויעיל לתושבי הצפון וחיפה.

השוטרים, הכבאים, אנשי מגן דוד אדום, להם מגיעה תודה והערכה על

העבודה בתנאים קשים ובמצב חירום שבלעדיהם, תושבי הצפון לא היו עוברים

את התקופה הקשה בשלום.

את האות יש לענוד לזכר החיילים ששילמו במחיר חייהם.

כהוקרה לאלו שנהגו בעוז ובגבורה, והותירו אחרי מותם סיפורי גבורה מרשימים.

את האות יש לענוד כזיכרון, שלא נשכח כי יש שלושה חיילי צבא ההגנה לישראל,

שעודם בשבי. בשטח האויב. והאות על המדים, יזכיר לכולם כי הם עדיין

לא חזרו הביתה, והמלאכה טרם הסתיימה. גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב.

יש מספיק סיבות חשובות וסמליות, לענוד את אות מלחמת לבנון השנייה,

בלי קשר לשאלה האם ניצחנו במלחמה.

ולכן, מי שזכאי לאות – ראוי שיתייחס אליו בהתאם, ויענוד אותו ללא בושה.