ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

טומי לפיד הלך לעולמו.

האיש שכל כך היה קל לסלוד מדבריו הבוטים, אך כל כך מהר היה גורם לאנשים להקשיב

לכל מילה שהוא אומר, מתוך עניין – גם אם לא מסכימים עם דבריו.

החברה הישראלית צריכה שיהיה לה טומי לפיד. אחד שלא מתבייש להגיד את מה שהוא

חושב, גם כשזה לא נעים לאוזן. יהודי ששרד את הרוצח הנאצי ואיש לא יכול להתווכח איתו

על יהדותו ואמונתו בשל כך.

טומי לפיד היה אדם מיוחד. מעין איך שנקרא – עצם זרה מבין כולם.

אני לא יכול לומר שנקשרתי לדמותו או הסכמתי עם מרבית דעותיו, שכן – לפחות בשנתיים

האחרונות דעותיו היו רחוקות מלהיות אובייקטיביות במיוחד בדיונים בהם עלתה ביקורת חריפה

נגד הממשלה הנוכחית והעומד בראשה, חברו הטוב אהוד אולמרט.

אבל בהחלט, הגיגיו הבוטים ולעיתים המשעשעים ("קונים את הסבתא שלך!" או "מקצועה של זהבה גלאון)

גרמו לכך שלא היה משעמם. יהי זכרו ברוך!

יום ירושלים מצוין היום. אתמול היה לנו טקס לכבוד זה בבסיס.

מה זה טקס? מחרוזת שירים של שלוש דקות על ירושלים, חצי שעה חפירות של רב הבסיס – מה אמר

רבי עקיבא, ומה אמר רבי שמעון, ומה אמר רבי אלעזר – וואו, לרבנים פעם היה הרבה מה להגיד על כל

דבר, אה? ואז עלה המב"ס לנאום בדיוק דקה וזהו...

אין לי כוח האמת להרחיב על נושא יום ירושלים – שאולי אם היינו יותר פטריוטים, המועד הזה היה תופס

קצת יותר במה בסדר היום שלנו. אבל אני אגיד כך:

ירושלים היא העיר החשובה מכול למדינת ישראל ולעם היהודי. אם לא נדע לשמור עליה (ואני לא מדבר רק

במישור הבטחוני) אז מבירה קדושה ומיוחדת היא תהיה לנו כעיר בירה עלובה ומביישת.

הבריחה של הצעירים מהעיר היא תופעה שמתרחשת כבר מספר שנים ועדיין לא השכילו לבלום אותה.

נכון להיום, אי אפשר להאשים את אותם הצעירים שבורחים מהעיר הזו – שלמרות ייחודה – היא אחת

הערים העניות בישראל (אם אני לא טועה – במקום השני). זהו אחד הדברים החשובים והדחופים לדעתי

מבחינת העיר – לעצור את הבריחה החילונית מהעיר. קודם כל זה פוגע בעיר עצמה, אבל בסוף זה יפגע

בנו – כי עם בריחה בלתי פוסקת, בעיר יישארו לבסוף החרדים – וכיצד נוכל להזדהות כחברה כוללת

עם עיר בירה חרדית, שגוון הקול החילוני – נאלם בה, באופן מוחלט.