לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

הקבינט של לייבו : כאן נאמרים הדברים החשובים באמת!

כינוי:  ה. לייבו

בן: 37

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008

לייבו במוסך


ביום רביעי התקלקל לי האוטו. אני אולי הבנאדם האחרון בעולם שיודע מה עושים עם מכונית

מקולקלת והכי לא מתאים שאני אהיה במוסך עם האוטו.

אבל לא היתה לי ברירה.  אבא אמר לי לאיזה מוסך לקחת את האוטו.

הגעתי למקום והבנתי איך כל כך מתאים לאבא שלי למצוא את המוסכניק הזה.

המוסך ממוקם באיזור של כפרים, אתם יודעים של הבני-דודים שלנו. אבא התעקש שאני לא אלך על מדים

לשם, אלא על  אזרחי.  לא הכרתי את האנשים והמקום שם, אז החלטתי לשם שינוי לעשות לפי דבריו.

כשהגעתי עם המכונית למוסך, לא הייתי צריך להציג את עצמי. כולם שם הכירו את האוטו המיוחד שלנו.

"אבא שלך היה פה לפני שבועיים", מספר לי בן דוד. ועוד כמה בני דודים מתקרבים ומשתפים אותי בניסיון

שלהם לגרום לאבא שלי למכור את האוטו שלו – אבל הוא עקשן.

פגשתי את המוסכניק של אבא. עד שהוא זז... רק אבא שלי יכול ליפול על אנשים כאלה.

הוא בדק את האוטו, הלך לדבר עם חברים. חזר לבדוק את האוטו, הלך לשדה לקטוף 3 עגבניות לארוחת בוקר. שוב בדק את האוטו... הלוו? מישהו פה צריך ללכת עוד לצבא היום!

ובינתיים שמתי לב לעובד השני של המוסכניק – ילד בן 10 אולי 11. כבר התחיל קריירה (במקום ללכת לבית הספר). האבחנה היתה שהתקלקלה הידית הילוכים... המוסכניק שלח אותי ל"מגרש חלקים" שנמצא אחרי הצומת וכמו בטלנובלה: "ואל תגיד לו שאני שלחתי אותך , כי אנחנו לא מדברים"... סכסוכים של מוסכניקים.

לאוטו קפץ העובד המצטיין שלו (זה בן ה11) ונסעתי ל"מגרש החלקים". מה זה אותו מגרש?

נראה לי יותר כמו עסק מפוקפק-לא-חוקי מאשר עסק מורשה... הרגשתי שהגעתי לחלל. מה לי ולמקומות כאלה. הילד ובעל המגרש דיברו ביניהם בערבית, ממה שהצלחתי להבין אחת השאלות הראשונות היתה

"הוא יהודי?" – אבא כנראה צדק כשאמר לא להגיע על מדים.... בסוף לא היה לו. הוא שלח אותנו לחבר שלו

גם הוא עם אותו סוג עסק בתוך כפר סמוך. נסעתי עם הילד... הכבישים בכפרים על הפנים בלשון עדינה.

אחרי סיבוב של כמה דקות בתוך הכפר התחלתי לחשוש שבקצב הזה לא רק ההילוכים יתקלקלו לי.

הגענו לאיזה חור בקצה הכפר. מגרש עזוב כזה, ממש מתאים לאתר צילומים של סרט דוקו-ערבי-ישראלי לא מוצלח. כלבים עם עין אחת, חצי זנב מסתובבים בין המכוניות השבורות במגרש... ומאיזו עמדה מוסתרת יצא לו בעל המגרש. הוא בדק באחת המכוניות השבורות שם אבל לא היה החלק שהייתי צריך. בשניה ששמעתי שאין,

קפצתי לאוטו וסימנתי לילד להיכנס. כבר הייתי צריך לזוז לבסיס ובמקום הזה לא רציתי להישאר יותר מדי זמן.

חזרתי למוסכניק והשארתי לו את האוטו לטיפולו. "תסדר גם את החלון" אמרתי לו למרות שזה בכלל לא קשור

אליו, אבל מה אכפת לי – אני לא יודע לסדר את החלון שהתקלקל.

בשלוש בצהריים בישר לי המוסכניק שהאוטו מוכן. יצאתי מהבסיס (על מדים) למוסך.

הוא הסביר לי איך הוא תיקן (עשיתי עצמי מבין כדי שלא ינסה לדפוק אותי במחיר) וגם קיטר ששעה שלמה הוא עבד על החלון למרות שלא היה צריך... אז שיבחתי אותו כדי שיפסיק לקטר.

העיקר שבסוף האוטו תוקן.

שתי מסקנות הסקתי מהיום הזה במוסך:

א.       יותר מדי אנשים מכירים את אבא שלי – אפילו במגזר.

ב.       הרגשתי יותר טוב עם עצמי כשהגעתי בצהריים למוסך כשאני על מדים. אין שום סיבה שנפחד להסתובב איך שאנחנו וכפי שאנחנו בתוך שטחי המדינה שלנו!

 

 

נכתב על ידי ה. לייבו , 7/6/2008 09:33   בקטגוריות מחיי היומיום, הומור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



22,974
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , התנדבות ומעורבות חברתית
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לה. לייבו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ה. לייבו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)