ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

קודם פוסט פוליטי ואקטואלי עם שובי הביתה מהבסיס על האירועים הבולטים של השבוע.

נתחיל עם הפריימריז במפלגה: כששמעתי במשרד השכם בבוקר על תוצאות האמת של הפריימריז

האכזבה חילחלה בי באופן ניכר. הצבעתי אילון, רציתי שינצח, רציתי ששוב יהיו פנים חדשות ורעננות

למפלגה, אך גם הפעם נבחר האיש הותיק, האיש מפעם.

כמו שכבר אמרתי, הזדהיתי מאוד עם הפרשנות ב"ידיעות אחרונות" שבה נכתב ובצדק רב כי הבחירות

הפעם לראשות המפלגה היו בין שני מועמדים ממש לא אהובים. הבחירה היתה במי שנוא פחות

ולא במי אהוב יותר. אני כמובן מקבל את תוצאות ההצבעה. לא רציתי בלוא הכי לא את ברק ולא את

אילון. כעת צריך להסתגל למצב החדש ולקוות שבעוד כמה חודשים אפשר יהיה להגיד בגאווה רבה

שאהוד ברק הוא יו"ר מפלגת העבודה - יו"ר למופת שמצעיד את המפלגה בדרך הנכונה. הלוואי שכך יהיה.

אני מאחל לברק המון בהצלחה, ובגלל שאני מקבל את כללי הדמוקרטיה - החל מהיום אני אתמוך

בו כפי שאני מצפה שכל חבר מפלגה יעשה. די לפילוג. צריכים מפלגה מאוחדת וחזקה!

שמעון פרס נבחר אתמול לנשיאה התשיעי של מדינת ישראל. אמנם חזיתי להמשך המסורת שהוא

גם הפעם יפסיד (הימרתי על ריבלין - רציתי את קולט) אבל הצמרמורת שעברה לי בגוף ועשתה

לי עור ברווז כששמעתי בפלאפון במשרד את דליה איציק מכריזה על תוצאות ההצבעה.

הבחירה בפרס אתמול לא רק היתה צודקת, בזמן הכי נכון לחברה הישראלית - אלא גם היתה

המרגשת מכול בחירה שיכולה היתה להיות. בערב כשצפיתי במהדורת החדשות וראיתי את התמונות

ושוב שמעתי את הקולות, התרגשתי. כרגיל רובי ריבלין נתן רגע משעשע למזכרת כשצווח בהתרגשות

עצומה "יחי נשיא המדינה, תחי מדינת ישראל". איזה איש!

רובי, עצה לי אליך: תישאר, תמתין. בפעם הבאה זה שלך!

יחי נשיא מדינת ישראל! יחי יחי יחי!

למרות שפקודת מפקד הבסיס הורתה לסגור שערים ולא לאפשר יציאה מהבסיס להמשך

היום בגלל מסיבת בריכה שיש בערב, יצאתי לפני שעה הביתה כדי להצביע ואוטוטו אשובה

לי לעוד לילה בבסיס (על הלילות האחרונים אכתוב כשאגיע ביום חמישי הביתה).

נסעתי לסניף המפלגה המקומי וקיימתי את הצהרתי - הצבעתי לעמי אילון.

אני מסכים שיש תחושה באוויר שברק הולך לנצח, ואם זה יקרה להערכתי זה יהיה

בתוצאה מאוד צמודה. אבל אני מאמין שתהיה הפתעה ואילון יהיה זה שיצחק אחרון.

כל כך הזדהיתי עם הפרשנות היום בעיתון "ידיעות אחרונות" שכותרתה אמרה הכול:

בוחרים את מי ששונאים פחות ולא מי שאוהבים יותר. אני לא זוכר כזה מירוץ מוזר

לראשות המפלגה כשבאמת שני המועמדים גורמים לסלידה. גם מי שתומך בברק וגם

מי שתומך באילון, חש היטב את המגרעות של כל אחד מהאישים.

כך שההצבעה מאוד לא פשוטה, ונעשית עם טעם מר בפה.

עכשיו, לאחר שהצבעתי, העיניים מופנות כבר למליאת הכנסת שם ייבחר מחר

נשיאה התשיעי של מדינת ישראל. אני מרגיש שריבלין הולך לנצח, אבל אחייך מנחת

אם יכריזו שפרס ניצח. אישית, אני תומך בקולט אביטל (ולא כמו ח"כ שרוני, רק בגלל שהיא רומניה).

חגיגה של דמוקרטיה!

ביום שלישי צועדת מפלגת העבודה לסיבוב השני בבחירות לראשות המפלגה.

עמי אילון VS אהוד ברק.

אישית, תמכתי בסיבוב הראשון ולאורך כל הדרך בעמיר פרץ, היו"ר היוצא.

דרכו החברתית, אישיותו, הערכים העומדים לנגד עיניו לעומת שאר המועמדים גרמו לי לתמוך

בו אך יותר מכול - לתת בו את האמון שלי. מה שעוד חיזק בי את התמיכה בפרץ, הוא מסע הציד

שעשו לו במהלך השנה האחרונה. העובדה שלא יכולים היו לראות אותו עומד בראש מפלגת העבודה.

נניח בצד את השד העדתי שכמה שלא תכחישו את קיומו, הוא קיים במיוחד בקרב אוכלוסיית הקיבוצים,

ונדבר על תיפקודו כשר הביטחון. נכון, פרץ לא נראה שר הביטחון האולטימטיבי. הוא אישיות חברתית

כלכלית ולא בטחונית. האם הוא אשם במלחמת לבנון השניה? ממש לא. האם הוא אשם במחדלי הצבא?

ממש לא. האם הוא אשם בחימוש חיזבאללה בשש השנים האחרונות על גבול הצפון? ממש לא.

האם הוא זה שגרם לליקויים, לחוסר האימונים של המילואימניקים, למחסור בימ"חים? ממש לא.

אבל קל היה להפוך אותו לשעיר לעזאזל שלא בצדק, ולכן הצהרתי אמונים ללכת ולחזק אותו לאורך

כל הדרך. גם בשעת המלחמה, כשאני באופן אישי רצתי עם המשפחה למקלט והתגוננתי מפני

הקטיושות שנחתו סמוך לבית שלי וברחובות העיר שלי, תמכתי והחזקתי משר הביטחון שלי.

עתה, כשפרץ הפסיד בסיבוב הראשון (עם תוצאה שמשאירה פתח רחב לעתיד) צריכה להגיע

ההכרעה. חיפוש קצר לאחור בהסטורית הבלוג, מי שלא מכיר אותי עדיין - ימצא את סלידתי הברורה

מעמי אילון. אינני מתחבר לאיש כלל וכלל. מאוד לא תמכתי ביוזמת המפקד הלאומי שלו.

אני לא מתלהב ממנו גם כחבר כנסת - שהוא ממש לא מהבולטים מבין 120 חברי הפרלמנט שלנו.

מולו ניצב אהוד ברק. איש שכראש ממשלה היה הכושל בהיסטוריה, זה נכון. אך אני מעריך ומוקיר אותו

בשל צעד אחד שהוא הספיק לבצע במהלך שמונת חודשי הכהונה הקצרים שלו: היציאה מלבנון.

אילולא הוציא ברק את ישראל מלבנון, ונניח בצד את הדרך שזה נעשה, יכול בהחלט להיות ששעון שפיכות

הדמים של חיילי צה"ל לא היה נעצר על 20 שנה של שהייה בתוך לבנון, אלא היה ממשיך לתקתק

עד היום. ועל כך, הוא ראוי להערכה בנוסף לתרומתו הביטחונית למען המדינה כאיש צבא ורמטכ"ל.

ההחלטה היא קשה. כי באיש מבין השניים אני לא תומך נלהב (פוליטית אני מעדיף את ברק על אילון).

הדרך בה הגעתי להחלטה למי להצביע ביום שלישי היא פשוטה: ללכת אחרי מי שתמכתי בו מההתחלה.

פרץ הולך עם אילון ולכן אני אלך עם אילון. חד וחלק. כן - אני מצביע לעמי אילון בגלל פרץ ולא למרות פרץ!

התחברותו של פרץ לאילון תאפשר להביא לידי ביטוי את דרכו החברתית כלכלית של פרץ לעומת

הדרך העמומה של ברק שלא מרבה לדבר על תכניותיו ובאיזו דרך תצעד המפלגה בראשותו.

לכן ביום שלישי אצביע לעמי אילון לראשות מפלגת העבודה, מתוך תקווה גדולה שגם אם לא ננצח

את הבחירות הבאות, לפחות גם נתניהו לא ינצח בהם.