ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

מעטים הן הפעמים בהן אנו עדים ללכתו של אישיות שהייתה לשם-דבר לאורך דורות ארוכים.

הרב עובדיה יוסף היה מנהיג רוחני של עדה שלמה, מורה דרך ואבא מאמץ לכל מי שהיה חפץ בעצה, הכוונה, דעה וברכה.

הוא היה אדם שנוי במחלוקת לאור התבטאויות שונות לאורך השנים, אך בשעה זו, בה מסע הלווייתו של דמות משפיעה כל כך,

שתיכתב בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל כדמות משפיעה ומרכזית בחברה שעוצבה על ידנו, אני מניח בצד את הביקורת והתחושה האישית,

ומזדהה עם איחוד הלבבות שחווה כעת העם בישראל.

הרב עובדיה יוסף היה אדם משכיל, חיבר ספרים רבים, ונחשב לעילוי בדורו.

כל אחד יזכור אותו בדרך איתה הוא מזדהה ומוצא לנכון. כולי תקווה, שכפי שהיום ידע העם בישראל, להתאחד

ולהתלכד מתוך כבוד לאמונתו של האחר, כך נישאר מאוחדים ומלוכדים מעתה ועד עולם.

יהי זכרו ברוך.

אזרחי ישראל,

*סוגיית מינויו של נגיד חדש לבנק ישראל היא שיעור עצוב לרמת האיכות של המנהיגות המובילה היום את מדינת ישראל. יש לנו ראש ממשלה ושר אוצר אשר מנהלים הליכים רבי משמעות, דוגמת מינוי אדם לתפקיד בכיר ורב השפעה על המדינה, באופן לא שקוף, לא מסודר, כאילו ההחלטות נלקחות מהבטן ולא מהשכל הישר.

ייתכן ואילו היו בוחרים לקדם את מועמדותה של סגניתו של סטנלי פישר, הנגיד היוצא, קרנית פולג – והדבר היה עובר בצורה חלקה, כבר לפני מספר שבועות כל התהליך הזה היא מאחורינו. אבל ראש הממשלה ושר האוצר התעקשו לחפש מועמד אחר, והסתבכו בצורה מביכה עד מאד באיתור אנשים לא כשירים לתפקיד.

עצוב היה לראות איך שר האוצר, יאיר לפיד, מגונן על יעקב פרנקל בצורה כל כך מתנשאת כאילו הציבור והתקשורת חוטאים ופועלים בצורה לא כשרה על כך שעוסקים רבות סביב סוגיית הגניבה של תיק החליפות בדיוטי פרי בהונג קונג. והנה, חיש מהר פרש פרנקל מהמועמדות בטענה שרדפו אותו אך עתה מתברר שכל הגרסאות שהציג – שקריות. לא רק פרנקל צריך להתנצל בפני הציבור בישראל, גם שר האוצר.

חשוב להפנים – אדם ששואף למשרה ציבורית ולבטח משרה ציבורית בכירה ורבת השפעה על החברה ועל המדינה, צריך להיות מוכן מכל הבחינות לבחישות העמוקות בתיקו האישי, באורח חייו ובעברו. מי שלא מסוגל לעמוד בכך – שלא ייכנס למגזר הציבורי. אין כל פסול בחיפושי התקשורת אחר מידע כזה או אחר על מועמדים לתפקיד ציבורי כה בכיר. האשמה איננה על התקשורת שאנשים כאלה, הרואים עצמם ברי יכולת לשרת את הציבור – לא עומדים ברף מינימאלי של יושר, הגינות וניקיון כפיים. מי שאשם בכך הם אותם אנשים ואלה שרוצים למנות אותם ומתעלמים התעלמות נחרצת מהכשל האתי שלהם.

פרנקל ניסה לצייר תמונה כאילו הוא עושה לנו טובה על כך שהוא הסכים להיות נגיד בנק ישראל בתקופה כלכלית כושלת. על כך טוב לומר: לא צריך טובות!

כשיאיר לפיד פמפם לכולנו את המונח "פוליטיקה חדשה", מן הראוי היה שיקדם באמת דברים חדשים – אולי אפילו תהליך חדש לאיתור מועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל. כשהתהליך לא שקוף, לא מסודר, ונראה כאילו מתנהל בצורה ספונטאנית – מה הפלא שהוא כל כך כושל ומביך? כאן שוב החמיץ לפיד את ההזדמנות להטמיע משהו חדש בפוליטיקה הרקובה, האינטרסנטית והעמומה.

*תפקידה של מדינה לספק מוצרים לאזרחיה, כאלה שלא ניתן להשיג בשום מקום אחר. מוצר אחד כזה הוא – ביטחון.

השבוע, בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, עלתה סוגיית אספקת מסיכות מגן לכלל אזרחי ישראל כחלק מההיערכות להגנת העורף בשעת חירום.

שוב הצליחה ממשלת נתניהו לשבור שיא חדש של שפלות כאשר התגלה שבמשרד האוצר שוקלים להטיל מס על כל אזרחי ישראל דרך דמי הביטוח הלאומי כדי שישלמו על מסיכות המגן.

זוהי פשיטת רגל של מדינת ישראל. מדינה שלא מסוגלת לספק לאזרחיה אמצעי ביטחון מינימאליים, מבלי לבקש מהאזרחים לשלם – זו מדינה שכשלה במהותה, בתפקידה מול האזרח ובחיוניות שלה. איפה עוד נשמע דבר שכזה?! ומי שלא ישלם – לא יהיה מוגן במלחמה? בעיה שלו. זו התפישה הרווחת היום בממשלה – רוצים ביטחון? תשלמו.

השפל החדש הזה רק מוכיח עד כמה חסרת כל סיכוי הממשלה הזו מלהצליח לקדם אותנו לעידן טוב יותר, לחיים נוחים ונעימים יותר. ככל שהממשלה תתקדם בכהונתה, כך חיינו כאזרחים יהיו קשים יותר, מעיקים יותר ויקרים יותר.

במהלך סוף השבוע שודרה כתבה במגזין "אולפן שישי" בערוץ 2, על העמדה המדינית המתגבשת בקרב אנשי הימין במפלגת הליכוד ומפלגת הבית היהודי, לפתרון הסכסוך בין ישראל והפלסטינים.

יותר ויותר אנשי ימין מתונים מתקרבים לעמדה הרווחת בקרב הימין הקיצוני, הקוראת לספח את הפלסטינים ביהודה ושומרון לריבונות ישראל ולמעשה להעניק להם אזרחות. בכך, הם מאמינים – לא ידרשו הפלסטינים הקמת מדינה פלסטינית ריבונית משלהם וכולנו נוכל לחיות תחת מטריה של מדינה אחת דו-לאומית וחלום ארץ ישראל השלמה יתגשם.

צפיתי בכתבה ושמעתי את התבטאויותיהם של משה ארנס, איילת שקד, דני דנון, יריב לוין ועוד בדאגה רבה. אוי ואבוי לנו אם חלומם המדיני יתממש. מישהו מסוגל לדמיין לעצמו מה יקרה, מה יהיו ההשלכות של מהלך שכזה?

מדובר במתן אזרחות ל-2.7 מיליון פלסטינים. חשבון פשוט אומר שהיהודים במדינת ישראל יאבדו במהירות הבזק את הרוב במדינת ישראל, והערבים יהפכו לרוב. וכשהפלסטינים הם רוב במדינת היהודים – ויש להם זכויות אזרחיות כמו לכל אזרח ישראלי, כולל זכות ההצבעה – ההשלכות יגיעו לכל תחומי החיים, כולל למרחב השלטון של המדינה היהודית.

אינני מצליח להבין את התפישה הימנית החדשה. מי שהיה קנאי לחלום הציונות, לחזונו של בנימין זאב הרצל, דוד בן גוריון ומנחם בגין, לפתע נוטש הכל בכזאת קלילות דעת וממהר לחלק תעודות זהות כחולות לפלסטינים החיים ביהודה ושומרון. ארנון סופר, דמוגרף שאני רחוק מלהסכים עימו בעמדותיו הפוליטיות, מיהר להתבטא בכתבה ולומר שזו התאבדות לאומית. הפעם – אני מסכים איתו. ימחקו את מדינת העם היהודי המטורפים מהימין, והכול בשם המלחמה העיקשת שלהם לא לתת לפלסטינים מדינה ריבונית.

אזרחי ישראל,

ממשלת נתניהו השלישית מביאה עלינו קטסטרופה כלכלית. אפשר להתווכח בין אם המהלכים הכלכליים שמובילה הממשלה אכן טובים למשק או יחלישו אותו עוד יותר, אבל כשזה מגיע לתחום המדיני – המפעל הציוני על כף המאזניים וכאן אין ויכוח – מדינה דו-לאומית היא פירוק זהותה הלאומי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ריבונית ומחיקת החלום הציוני, לאלתר.

כמה אבסורד שבמשך שנים ארוכות היה הימין שלגלג על אנשי השמאל שחתרו לביסוס הרעיון של פתרון שתי המדינות לשני העמים וקבעו שזו סכנה קיומית למדינת ישראל. אך הנה היום, מי שמסכן את חלום הציונות זה דווקא הימין הקיצוני והמתון שמתחילים לשלב ידיים ולהתבסס בעמדה המדינית החדשה הזו, בעוד השמאל נותר כשומר הסף של חלום הציונות בעודו מקדם את פתרון שתי המדינות לשני העמים.

לסיכום, אם אנחנו באמת רוצים לשמור על מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, אין ספק שהפתרון היחידי, הנכון והטוב ביותר שיבטיח את המשך קיומה של המדינה ושל קיומם של היהודים בה הוא פתרון של שתי מדינות לשני העמים.