ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

מה כבר לא נאמר שעוד אפשר לומר על ההסתה הבוטה של חברי הכנסת דנון, רגב ובן ארי

מלפני מספר ימים?

הופעתם הבזויה והמבחילה שהתסיסה המון זועם, והוסיפה עוד להט רע לאווירה הלוהטת גם כך,

היא יריית הפתיחה לשעון העצר שהחל לתקתק עד ליום שבו יירצח אדם בישראל בשל היותו פליט.

מירי רגב - את מגעילה אותי.

בושה וחרפה!

אזרחי ישראל,

בשבוע החולף, התמודדה החברה בישראל עם אירועי אלימות קשים.  

כולנו חזינו את השתוללותו של סא"ל אייזנר, מכה באמוק מפגינים אנרכיסטיים, בניגוד לנהלים ושלא לצורך. אני מברך את החלטת ראש המטה הכללי של צה"ל, רב-אלוף בני גנץ, להדיח את סא"ל אייזנר מתפקידו.

צה"ל נשען על סולם ערכים ברור ועל מוסר שהוא ערך מוסף המייחד את צבא ישראל משאר צבאות העולם. מי שאינו עומד בסולם הערכים הללו, מי שפועל בניגוד למוסריות שעל פיה צה"ל מעצב את חייליו, אינו יכול להחזיק בתפקיד פיקודי האמון על חינוך ודוגמא אישית לאחרים, ובכלל.

אתמול בשעות הצהריים, חזינו כולנו בקטטה פורענית ואלימה בסיום משחק כדורגל, במסגרת הליגה הלאומית. עשרות שחקנים, אנשי הנהלת הקבוצות, מאמן, לקחו חלק באקט אלים בלתי מרוסן, שאינו מתקרב לערכיי הספורט וענף הכדורגל.

חברה מתוקנת ובריאה, איננה עוברת לסדר היום לאחר שאירעו אירועי אלימות חמורים שכאלה. כשם שימוצה הטיפול עם סא"ל אייזנר במסגרת הצבא, ואין לי ספק שהציבור ידרוש ובצדק, כי הטיפול במי שלקח חלק באירוע האלים של אתמול במגרש הכדורגל, ימוצה גם כן.

האלימות היא נגע רע. היא חולי, בחברה שמכבדת את עצמה.

ההחלטה התקדימית של יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, לבטל את משחקי הליגות הבכירות כתוצאה מאירועי האלימות, נכונה ומבורכת. אך הטיפול להוקעת התופעה, צריך להיות שורשי, מעמיק ובלתי מתפשר.

גברים, נשים וילדים מגיעים למגרשי הכדורגל צפות במשחק ספורטיבי, משחק פופולרי ואהוב בכל העולם, ואינם מגיעים לחזות בקרבות היאבקות.

השינוי – אפשרי רק בעזרת כולנו. אל לנו להיות אדישים. עלינו לגנות, למחות ולפעול ככל יכולתנו, כנגד כל מעשה אלים הנגלה לנגד עינינו. זה נכון בספורט, בצבא, במוסדות החינוך וגם ברחובות הערים.

האלימות היא כחיידק טורף. אם לא מטפלים בה כשהיא נקודתית, היא מתפשטת ומחמירה.

בימים בהם אנו נמצאים, בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, על כולנו להתעשת. 6 מיליון יהודים נרצחו בשואה כי לא הייתה להם מדינה משלהם שתגונן עליהם. ומנגד, יותר מ-22 אלף חללי צה"ל בבתי העלמין ברחבי הארץ, זכר למעשי הגבורה והעוז למען המשך קיומה של המדינה שבה אנו חיים, למענינו.

על כן, הכל מתגמד אל מול הדברים הללו. שנאת החינם המיותרת הבאה לידי ביטוי במעשי אלימות חסרי מחשבה, מיותרים ושאינם מקדמים איש למטרותיו. די לאלימות, די!

הסרט, עולם הזמן, בכיכובו של ג'סטין טימברלייק הוא סרט מדע בדיוני העוסק בעולם בו לבני האדם שעון החיים מוטבע על יד שמאל ומראה לכל אדם, כמה נותר לו לחיות.  בעולם שכזה, יש הפרדה מוחלטת בין המעמדות – כשהעשירים נהנים מזמן בלתי נגמר, בעוד הפועלים הפשוטים שורדים מיום ליום, תרתי משמע.

בעולם הזה, כל מה שמעניין את האנשים זה איך להאריך את שעון החיים שלהם. הפועלים בסוף יום עבודה, מחתימים את היד כי השכר שלהם הוא עוד זמן לחיות שמתווסף לשעון הזמן שלהם, קניות יומיומיות משולמות בזמן וכו'.

אם אינני טועה, זהו סרטו הראשון של טימברלייק כשחקן. בטח, כשחקן ראשי. ואפשר לומר שהוא עשה את עבודתו נאמנה.

העלילה של הסרט דיי פשוטה להבנה, ולמי שהסתבך מקודם – אל דאגה, עשר דקות אחרי תחילת הסרט כבר תבינו הכל.

סה"כ הסרט עונה על ציפיותיו, אין רגעים משעממים, השחקנים טובים למדי, התסריט טוב ואפילו יש מספר רגעים מותחים ומרגשים.

מי שרוצה להעביר ערב קליל בקולנוע, בהחלט יעשה זאת ב"עולם הזמן".

ציון 4 מתוך 5 בסולם הלייבו.