ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אחרי לא מעט זמן שחיכיתי ללכת ולראות את הסרט המדובר החדש של סשה ברון כהן,

סוף סוף הזדמן לי והיום הייתי בקולנוע וראיתי את הסרט "ברונו".

ברור לי למה הרבה אנשים (לפי לא מעט ביקורות שקראתי ושמעתי) הגיעו לסרט

עם ציפייה קומית גבוהה מאוד בסגנון "בוראט" ובסוף יצאו דיי סולדים מהסרט

בגלל התכנים המיניים הפרועים שלו. אך מי שסולד מכך, כנראה לא הבין את המסר

של הסרט ואת ההומור בו.

כן הסרט פרוע וחסר גבולות, ושאני אומר חסר גבולות זה עד רמת שברונו סגר בחדר

פוליטיקאי אמריקאי בכיר מאוד וניסה להתחיל איתו עד שההוא הלם בו וברח נסער

מהמקום. אבל הסרט בהחלט מאיר בצורה ברורה מאוד על החברה האמריקאית

ההומופובית והטיפשה ("אם יהיה צורך, כמוצא אחרון אהיה מוכנה לעשות לה שאיבת שומן",

אומרת אמא אמריקאית לתינוקת בת 3 העיקר שהפעוטה שלה תופיע בצילומים).

ברונו הוא סרט מצחיק לאללה. אני לא הפסקתי לצחוק - סרט פרוע שמומלץ לראות.

5 בסולם לייבו.

השבוע, נפטר אבא של אחד החברים שלי. ככה, באמצע יום בהיר,

אירוע מוחי ומשפחה שלמה עומדת מעל הקבר הפתוח בוכה

על האבא שהלך.

עצוב לאבד הורה, אני בטוח. עוד יותר טרגי כשמשפחה צעירה,

עם ילדים קטנים מאבדים הורה בגיל צעיר שכזה.

כמה החיים הם אינם דבר המובן מאליו.

מתעוררים ליום חדש בכל בוקר, ולא יודעים איך היום הזה יסתיים.

מדינת ישראל תמיד בלטה בחוסר האנושיות והרגישות שלה,

דווקא מדינת היהודים. נושא גירוש ילדי העובדים הזרים הוא דבר

שאסור שיקרה. לא רק בגלל שזה יצייר את ישראל באור אפל ונורא

(גם כך היחס הישראלי לעובדים הזרים הוא ביזיון אחד גדול),

אלא בגלל שזה פשוט לא הומאני.

כמה הייתם מתקוממים אם היתה ארה"ב מגרשת את כול אותם

הילדים שנולדים בארה"ב לישראלים לא - חוקיים שם?

אלא שארה"ב נותנת לילדים האלה אזרחות אמריקנית גם אם

ההורים לא חוקיים.

הממשלה צריכה למצוא פתרון - זה התפקיד שלה. אם החוק בעייתי -

יש לשנות אותו, כך שלפחות יהיה הומאני.

אינני אומר שישראל צריכה לפתוח שעריה ללא הגבלה ופיקוח

לעובדים זרים ולפליטים. אך במקרה הספציפי הזה אסור שישראל תיפול

בבור הזה. גירוש ילדי העובדים הזרים הוא צעד לא נכון ולא אנושי.

כותרות ראשיות, באדום בוהק, כדורגלן העבר פליקס חלפון נורה.

כמעט נחנקתי מהפולקע כשפרצו בידיעה המרעישה הזו בכלי התקשורות. 

את מי זה מעניין? הבנאדם כבר ממזמן לא משחק כדורגל. עבריין מורשע,

שמראיינים אותו בביה"ח הוא לא זוכר כלום (כמובן כדי לא להפליל

את החברים הטובים שעשו לו כואב בבטן). אז בחייאת, את מי זה מעניין?

שיחסלו אחד את השני ובשקט, כל עוד חפים מפשע לא נפגעים.

ואם אפשר לנקות את המדרכה אחר כך... תודה.

שבוע טוב!

על קו הזינוק, כמה מחשבות אחרונות לפני 12 הדקות הגורליות

לשנה הקרובה. למען האמת, למרות שהתאמנתי הרבה

הצליחו לחדור בי מחשבות שליליות שאולי לא אעבור, אבל

ניסיתי להדחיק אותן בעזרת המחשבה שהעסיקה אותי יותר

מכול - כמה אנשים אאכזב אם באמת אכשל, ולכך לא הייתי מוכן.

יוצאים לדרך... סיבוב ראשון בקצב מסחרר. שני הסיבובים לאחר

מכן שומר על טיימינג מעולה. 20 שניות מהר יותר ממה שצריך.

גם הסיבוב הרביעי עבר טוב. בסיבוב החמישי ... בום.

פתאום נהייה קשה ובמיוחד כשהגרון יבש. וואי איזה באסה...

מה, אני לא אצליח? חשבתי בראש. ואז אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מפשל

ולא ויתרתי. הנה עקפתי עוד אחד על המסלול. והמשכתי.

ועוד סיבוב נגמר ומתחיל עוד אחד, ולפי הזמנים שהקריאו אני כבר

לא יודע כרגע אם אני בקצב הנכון או לא. סיבוב אחרון. מתחיל

את הסיבוב עם קצת לחץ אבל לפי החישוב המהיר שעשיתי בראש

הזמן שהקריאו לי אומר שיש לי מספיק זמן. ואני מגביר... ומגביר.

200 מ' לסוף. כאן ידעתי כבר שהנה אני עובר. אבל אמרתי לעצמי

לא להתחיל בשאננות. המשכתי להגביר ולא לוותר. 100 מ' לסוף

יותר מדי זמן נשאר. כאן כבר השאננות לא הפריעה וחייכתי בתוך תוכי.

הנה אני מתקרב לקו הסיום. הנה אני חוצה אותו... ועדיין יש זמן על השעון.

שוב עשיתי את הטעות הקטנה הזו והורדתי את הקצב אחרי קו הסיום

במקום להמשיך בקצב טוב ולהרוויח מטרים להגדיל את התוצאה.

שריקה לסיום המבחן. 2830 מ' - 30 מטר יותר ממה שצריך.

עברתי. אין יותר שמח ממני. עברתי את כל המשוכות בלי להפיל אפילו אחת.

נ"ב: שי ודרור היום היו פשוט מצויינים - גם השיחה המצחיקה עם ברוך מרזל,

גם הקטע על הקשיש שעשה שינוי מין והכי חזק - הירידות על הבן של ביבי

והטירונות. ע-נ-ק-י-י-ם!