ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

הסרט "אפס ביחסי אנוש", הוא דרמה קומית ישראלית המתרחשת בבסיס "שיזפון" (העלה זיכרונות מהטירונות שלי שם)

ומתמקדת במחלקת השלישות של הבסיס המנוהלת על ידי שלישה חסרת קשב וכל חינניות לחיילות שתחתיה.

גם הן עצמן, לא החיילות שהייתם רוצים להיותאיתן באותו המשרד.

הסרט משעשע ואני בטוח שאם אתם חיילים והעולם הצבאי חדור בתודעתכם, אתם ממש תהנו מהסרט.

ההומור שנון, העלילה בסה"כ סבירה וקלילה.

יש הקפדה על הפרטים הקטנים של העולם הצבאי, מה שתורם לאותנטיות של הסרט.

העובדה שמחזיקות אותו שחקניות צעירות היא יפה, אך יחד עם זאת הרגשתי שמשהו חסר לי בסרט.

לסיכום, בשתי מילים: "סרט חמוד".

ציון 3.8 מתוך 5 בסולם לייבו.  

אזרחי ישראל,

שבועיים ימים חלפו מאז יצאה ישראל למבצע צבאי רחב היקף, שנועד להחזיר את השקט והביטחון לאזרחי ישראל בדרום, במרכז וברחבי
הארץ כולה.

ראשית, אני משתתף בצערן של המשפחות אשר התווספו בימים האחרונים למועדון, שאיש אינו רוצה להיות חבר בו, מועדון השכול.

בלחימה מורכבת כמו זו המתרחשת בעזה, קיים סיכון ממשי לחייהם של לוחמי צה"ל הגיבורים.

זה הוא מחיר קשה וכבד אותו אתן, משפחות יקרות, שילמתן ותפקידנו, להבטיח כי זה לא
היה לשווא. עם ישראל כולו מחבק אתכם ברגעים הקשים האלה, ומעריך את תרומתם של יקיריכם ללחימה בשטח ולביטחון ישראל.

בנוסף, אני שולח איחולי החלמה מהירה לפצועים אשר מאושפזים בבתי החולים.

אזרחי ישראל,

מדינת ישראל יצאה למלחמה, זה כבר לא רק מבצע צבאי.

זוהי מלחמה על ביטחון המדינה, אותו הפר החמאס בגזרה הדרומית על ידי ירי מכוון לעבר אוכלוסייה אזרחית ישראלית, מתוך

מטרה אחת ויחידה: להרוג אזרחים ישראליים בין אם זה גברים, נשים או ילדים.

למרות גילויי איפוק אותם גילתה ישראל אל מול הירי הזה, חמאס לא קיבל את דרישתנו להשיב את השקט לגזרה ובחר להחריף את הירי,

מה שלא הותיר ברירה אחרת מלבד לצאת ולתקוף את פעילי הטרור בשטח, מהאוויר, מהים ומהיבשה.

בשבועיים האחרונים הוכיחה מדינת ישראל למי שעוד היה בו שמץ של ספק, כי חמאס אינו מעוניין בשקט, ויתרה מכך – מעדיף להתגונן

מאחורי גופם של ילדים, נשים וגברים בלתי חמושים כדי לייצר תמונת מצב מזעזעת של פגיעה קשה באוכלוסייה אזרחית בימי הלחימה.

צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם. אין זו קלישאה, אין זו סיסמה להחדרת רוח קרב לחיילינו.

אנו עושים הרבה יותר מהצד השני, כדי למנוע פגיעה באוכלוסייה אזרחית. להבדיל מחמאס, כשטייסי חיל האוויר או לוחמי
צה"ל מזהים נוכחות של אוכלוסייה אזרחית סמוך למטרה, פקודת חדל אש נשמעת בקשר.
בעוד חמאס, במצב דומה, כאשר מדובר באוכלוסיה אזרחית ישראלית, מכוון את טיליו דווקא לעברה.

לא קיימת עוד מדינה בעולם אשר נלחמת מאז הקמתה ועד עצם היום הזה, בטרור הבלתי פוסק אשר מנסה לערער את זכותה להתקיים. אין
עוד למדינה אחרת ניסיון בלוחמה בטרור כפי שלמרבה הצער, לנו יש. לא נקבל הטפות מוסר, לא כיוון שאנו חושבים שאנו טובים יותר, נאורים יותר וזחוחים יותר – אלא לו רק מסיבה אחת פשוטה: אין עוד ריבון אחד ברחבי הגלובוס אשר חווה מציאות כמו זו
שחיים בה אזרחי ישראל קרוב לחודש ימים. בפריז לא נשמעת אזעקה עולה ויורדת בכל מספר דקות, ברומא אינני חושב שיש כזה דבר מקלט או מרחב מוגן. אילו היו יורים טילים לעבר ניו יורק, לאיש אין ספק כי כוחות הצי האמריקני כבר היו עושים את דרכם לתקיפה חסרת
פשרות כתגובה לכך.

דין ריבונותה של מדינת ישראל איננו שונה מדין ריבונותה של כל מדינה אחרת בעולם, שיש לה צבא שנועד להגן על כך ועל אזרחיה.

אזרחי ישראל,

הימים האחרונים בהם נגבה מחיר הדמים הכואב של חיילנו, האווירה המתפשטת בארץ, קשה ועצובה. יש לנו צבא מקצועי, נחוש
וממוקד מטרה – וככל שיתאפשר לו, אין לי ספק כי ישיג את היעדים והמטרות שהוצבו בפניו וזאת כדי לאפשר לילדי ישראל לישון ברוגע ובנחת בלילות.

יחד עם זאת, גם בשעת משבר, כמו גם בשגרה, יסודותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל אינם מתגמשים. גם כשקשה, כשעצוב ומתוח,

הדמוקרטיה היא אותה הדמוקרטיה. מותר לאחר להביע דעתו, גם אם איננה כזו ששוחה עם הזרם, גם אם היא לא מוסכמת

על מי ששומע אותה או קורא אותה. גם בשעת מלחמה זה בסדר לחשוב אחרת וזה בסדר למתוח ביקורת.

יש שבעצמם יבחרו את המינון הנכון לכך ברקע הימים הקשים. אך איש, איש לא יכול לקחת את החוק לידיו. איש לא יכול לשים עצמו כזה
שיקבע מי הוא אזרח ישראלי ראוי ונכון ומי הוא פסול.

ההסתה המתנהלת בימים אלו ברחובות הארץ וברשתות החברתיות היא קשה, פסולה וחמורה. כל הסתה היא מסוכנת ויש להוקיע אותה. כל
הסתה היא עבירה על החוק. מי שקורא לפגיעה באזרחים או בחיילים, יש למצות עימו את הדין. זו כבר לא דמוקרטיה כאשר מישהו מרשה לעצמו לקחת את החוק לידיו ולעשות בו כפי שעולה על רוחו. מנגד, זו גם לא דמוקרטיה לסתום פיות רק כי זה לא אותו קו מחשבה.

ההתלהמות המיותרת האחד כלפי השני, מימין ומשמאל, דווקא בימים שכאלה, איננה מטיבה עם הציבור הישראלי. דווקא ברגעים קשים
שכאלה, עלינו להציג אחדות לאומית, חוצת מפלגות ומחנות פוליטיים, כזו הנותנת רוח גבית לא רק לחיילי צה"ל בשטח אלא גם לעורף בערי ישראל, כדי שייוותרו חזקים ברוחם ובכוחם, ולא תושקע אנרגיה לשווא בעימותים מילוליים, בגידופים, באלימות מכל סוג שהיא.

אזרחי ישראל,

ידענו תקופות קשות עוד מיום הקמתה של מדינת ישראל. חלפו מאז רק 67 שנים. ההיסטוריה מלמדת שעוד הרבה קודם לכן, העמידו בפני עם
ישראל וצבאו, אתגרים קשים ואף כאלה שנראו בלתי אפשריים. למרות הכול, אנחנו כאן. היינו כאן, נותרנו כאן ונהיה כאן.

הערכה רבה למפקדי וחיילי צה"ל, לאנשי כוחות הביטחון ולכל העוסקים בימים אלה בפעילות המאומצת להשיב את הביטחון לביתנו.

בסוף ננצח, כי אין לנו ברירה אחרת.