ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

לקרוא ולא להאמין: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1028953.html?more=1

בעיריית ירושלים מתכוונים לקרוא רחוב בעיר על שמו של שדרן ערוץ 7 שנפטר,

אדיר זיק, שבימיו נודע אודות להתבטאויות קיצוניות ומסיתות כנגד ראשי ממשלות ישראל.

אין ספק כי מדובר בהחלטה תמוהה מאוד של העירייה ובלתי ראויה.

כל מי שמסכים איתי ובעיקר תושבי ירושלים - שילחו מכתב לכל גורם אפשרי שיעשה

מעשה, יתערב ולא ייתן להחלטה הזו לצאת אל הפועל.

ניתן לשלוח פקס לשר הפנים, מאיר שטרית במספר: 02-5666376

לראש העיר ירושלים, אורי לופוליאנסקי בפקס שמספרו: 02-6296014.

חברות וחברים,

בעוד מספר שבועות יום הזכרון הלאומי ליצחק רבין ז"ל.

ביום הזה, כולנו עוצרים לרגע את חיי השגרה כדי להיזכר מה קרה בנובמבר האפור

של שנת 1995, כאשר העם בישראל התעלם מקריאות ה"בוגד" שנקראו על ידי

הימין לעבר רה"מ רבין ואף אחד לא שיער אילו קווים אדומים עתידיים להיחצות.

חשבון הנפש וזיכרון הרצח שאנו עוברים כל שנה לא שווה כלום, אם ביום למחרת

אנחנו כחברה, מאפשרים לקרוא רחוב בעיר בישראל ע"ש אדם מפוקפק שכל תרומתו

הייתה הסתה ברורה כנגד אלו שלא תאמו בדיעותיו - שלא לדבר על כך שהיה שדרן

בערוץ 7 - שבנוסף לכל, היה לא חוקי בכלל.

קומו ועשו מעשה, תושבי ירושלים. זה הזמן - זו השעה!

***נ"ב: האנטומיה של גריי מתבררת כאחת מסדרות הדרמה הטובות שיש בטלוויזיה

בזמן האחרון. מומלץ!

החלטת בית המשפט היום שלא לאפשר לאריה דרעי להתמודד לראשות ירושלים בשל אות הקלון

המתנוסס על מצחו - היא אנחת רווחה בתקופה ארוכה שבה האמון במערכת המשפט הישראלית כמעט

ואבד באופן מוחלט.

אלי ישי, יו"ר תנועת הדגל של איכות השלטון - ש"ס, מיהר לתקוף כי ההחלטה מהווה פגיעה בחירות הפרט.

ובכן, אליהו - ההחלטה מהווה מגננה על הדמוקרטיה הישראלית הרופפת ושלטון החוק התקין בה.

בכלל, אם תשאלו אותי - לאריה דרעי אין מה לחזור לפוליטיקה. גם עם תום הקלון - הוא לעולם יישאר

עבריין מורשע.

בגלל החופש של החגים (מי אמר שצבא זה כזה נורא) יוצא לי לזפזפ הרבה בין הערוצים

כדי לחפש משהו מעניין לצפות בו בלילה.

אני ממש לא חסיד של תכניות מדע וכל הערוצי גיאוגרפיה האלה.

אבל נתקלתי במקרה בתכנית "תעופה בחקירה" שבנשיונל ג'יאוגרפיק. תכנית מעניינת באמת,

שמשחזרת אירועים חריגים שהתרחשו ונחקרו בטיסות מהעבר לפעמים הקרוב ולפעמים היותר

רחוק. לפעמים הסוף טוב. לפעמים לא. השיחזורים נעשים בצורה מושלמת והצורה שבה

מסופר הסיפור מרתק. באמת שווה לראות פעם אחת. זה מעביר יופי שעה שלמה.

"תעופה בחקירה" - 23:00 בנשיונל ג'יאוגרפיק (יש גם שידורים חוזרים במהלך היממה).

אגב, מספיק פרק אחד כדי שיותר לא תרצו לעלות על מטוס.

החטטנות הישראלית הגסה, הבוטה, השפלה והייתי אומר אפילו עד כדי אדיוטית הוציאה את פרצופה אל אויר

 העולם בימים האחרונים, עת פירסם עיתון "מעריב" על שכתב המועמד לנשיאות ארה"ב ,

ברק אובמה , בפתק שטמן בין אבני הכותל המערבי.

כמה נמוך אפשר עוד לרדת?

האולימפיאדה הולכת וקרבה. עצם קיומה בסין יגרום בימים הקרובים לגל מחאות של מתחסדים אשר יקראו

לבטל את האולימפיאדה או להחרים אותה באופן כללי או פרטני לגבי מדינת ישראל.

ניתן לראות דוגמא להתחסדות שכזו כאן: http://www.blacklabor.org/?p=3284

כפי שכתבתי בתגובה שלי לעניין שם – מדובר בקולות לא מציאותיים ואפילו דיי אטומים שנובעים

מחוסר הבנה לגבי ההשקעה של הספורטאים שלנו לקראת האולימפיאדה ועצם העובדה שחלקם השקיעו את

השנים האחרונות רק בשביל להגיע למעמד האולימפי כתחרות בודדה.

מחאות אחרות כמו הפגנה, או חרם צרכני על מוצרים תוצרת סין יהיו קצת יותר הגונים לאלו שנושאי

זכויות האדם בסין קרובים לליבם. תעזבו את הגב של הספורטאים הישראליים באולימפיאדה והפסיקו לטפס

עליו עם אינטרסים וקוריוזים פוליטיים.

ולסיום, שיעור לחיים.

זוכרים איך תמיד בבית הספר המורות היו אומרות לכם איך בעוד 20-30 שנה ... או אפילו כשתהיו בצבא,

הן עדיין יזכרו אתכם? אז זהו, שלא. הן לא..

במכון כושר פתאום שמתי לב שאני רואה יותר מדי מורות מהעבר שלי עד אפילו המחנכת שלי בבית הספר היסודי.

כנראה מחלקים את המנוי בהנחה למורות או משהו כזה, אחרת אין עוד הסבר מה כולן

עושות שם. בכל מקרה, כשראיתי את כולן זיהיתי אחת אחת אבל לא רציתי ללכת להגיד שלום כי

הייתה לי הרגשה שבטח לא יזכרו אותי. אבא תמיד אומר "תמיד שאתה רואה מישהו שאתה מכיר

תגיד לו שלום, גם אם הוא לא רואה אותך". אחח, איזה חינוך ...

וכך קרה שבפעם הבאה שהגעתי למכון ראיתי שוב מורה שלימדה אותי בתיכון.

בדיוק התקרבתי אליה (לא בכוונה, פשוט הלכתי לכיוון שלה כי הייתי צריך) ונוצר קשר עין והקול עם המבטא

הכבד של אבא הדהד בראשי "תגיד שלום, תגיד שלום" ו...אמרתי.

ולאיזו תגובה זכיתי? - “אה, גם אתה בטח היית תלמיד שלי?”

מה זה?! באותו רגע קיוויתי שמאיזור המשקולות תעוף לראשה משקולת 5KG...

היא אמרה שאני נראה לה באמת מוכר אבל היא לא ממש זוכרת ...

וכך למדתי על בשרי שלא תמיד מה שאבא שלך מנסה לחנך אותך – תמיד כדאי ונכון.

אז המוסר השכל של כל הסיפור: אל תאמינו למורות – הן לא יזכרו אתכם.

שבוע טוב,