ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

יום חמישי, שעת ערב מוקדמת.

המשפחה חוגגת בסלון כשלפתע פיצוץ עז

מחריב את הבית וחושך על פני תהום.

מיד רצתי למקלט כשבמוחי המחשבה "נסראללה

מצא אותי!". כעבור דקה של רגיעה וסריקת נפגעים

עולה שהספק-כוח של המחשב נשרף. וכך עברתי

סוף שבוע שלם ללא מחשב :(

בערב הייתי בישיבה והיתה משום מה אוירה של צחוקים

כאילו אנשים נשמו גז צחוק במקום. אכלתי מלא מהכיבוד

(הייתי רעב). בצהריי יום השישי נסעתי לצפות במשחק כדורגל

במסגרת הליגה הארצית שהתקיים באצטדיון בקרית אתא, מתוך

שעמום עז שנתפס בי מאז שעות הבוקר. הפקק כל הנהיגה לאצטדיון

והמשחק המשעמם עצמו, שרפו לי יופי את הזמן וכך חזרתי בערב

הביתה קצת פחות משועמם. בערב רציתי לצאת לאנשהו אבל לא היה

לי אוטו אז נשארתי בבית וצפיתי בין היתר גם בתכנית שהיתה על

אורי גלר (אם אני מפחד לחשוב לעצמי שהכול שטויות כדי שהמסך מחשב

הטלפתיה שלו או לא, והאמת - זה לא מעניין אותי כל כך.

את רוב סוף השבוע העברתי מול הטלוויזיה (מזל שהצלחתי לראות את השידור

החוזר של נמלטים מאמצע השבוע - איזה פרק חזקקקק).

היום בעוד שבוע אהיה בשעה הזאת בבקו"ם כבר על מדים וחייל בצבא הגנה לישראל.

אמא אמרה לי היום שאבא לא בונה יותר מדי שאסיים את השירות במלואו והוא כבר

רואה אותי הולך לקב"ן. בלי להרחיב, זה פשוט מהניסיון שלו עם הילדים.

אני דווקא כרגע ממש לא רואה את עצמי הולך לקב"ן ומפסיק באמצע את השירות

הצבאי שלי, אבל אי אפשר לדעת. השאיפה שלי היא באמת לסיים את השירות בהצלחה

יחסית ועל פי חוקי המדינה. האחיין שלי קצת מוטרד לפי מה שהבנתי מהעובדה שאני

מתגייס, כי הוא בכל דבר רואה את המוות לנגד עיניו מה שגורם לו ללא מעט פחדים

איומים ונוראים. השבוע הזה מצד אחד הולך להיות מאוד קצר מן הסתם ובטח יעבור

מהר מהר ועוד לפני שאני אספיק לחשוב, אני כבר אתעורר לנסיעה ללשכת הגיוס.

מצד שני זה בטח יהיה שבוע ארוך של פרידות ושאני אהיה במרכז העניינים במשפחה

במיוחד לקראת סוף השבוע...

והלילה היתה לי שינה מגעילה שהתעוררתי איזה ארבע פעמים באמצע הלילה לא יודע

למה. מערכת העיכול של הכלבה שלי החליטה לעשות רעשים מעצבנים בכל הליך

העיכול המתחולל בתוך הגוף שלה מה שהיקשה עליי להירדם כי זה היה גם מצחיק

לאללה. נשאר לי לקנות עוד דברים קטנים לקראת הגיוס (משחת שיניים, נעליים וכו')

ואז נוכל להגיד להתראות לכולם.

ומילה לסיום על ארקדי גאידמק, שלא הסתיר הבוקר על גבי העיתונים את כוונותיו

להיכנס לפוליטיקה ולהיות אפילו ראש ממשלה (ראיתי גם שזה הנושא החם באתר):

נכון, המעשים הנדיבים שלו הם מאוד יפים ומחמם את הלב לראות שילדי שדרות

זוכים למעט נחת, אך צריכים לחזור לפרופורציות המציאותיות והבריאות לכולנו

ולמדינת ישראל - פרט לעובדה שהבנאדם פופוליסט, אם אכן כוונותיו להיכנס לפוליטיקה

ולרוץ לראשות הממשלה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שכול הבתי מלון שהוא מממן

לאזרחים בצרה, זה בעצם שוחד בחירות. אם גאידמק ירוץ לראשות הממשלה, ואנשים

יגידו שמגיע לו להיות באמת ראש ממשלת ישראל, אז אנחנו באמת רפובליקת בננות.

שבוע טוב.

אז אחרי כל מיני דחיות בסופו של דבר היום

השקעתי את העשר דקות המדוברות על מנת

לעשות ספירת מלאי של בגדים לקראת הגיוס.

יש לי לעשות מן הסתם השלמות והמבצע הזה

יתחיל כבר מחר.

אמא כבר שבוע שלישי ברציפות אופה לחמניות

ולחם "תוצרת-בית". הייתי אומר שמישהי מתלהבת

פה.

אחה"צ לקחתי את המפתחות של הרכב, אמרתי

לאנשי הבית שלום ופתחתי את דלת המבצר.

ברקע שמעתי לחשושים של קול גברי שהגיעו

מחדר המדרגות. כשסגרתי את הדלת והתחלתי

להתקרב למדרגות ראיתי זוג - בן ובת, חברים

בעת משבר. מיד זיהיתי שהוא - ערס, והיא - עם

דמעות בעיניים נראית קצת מפוחדת. המשכתי לרדת

למדרגות בלי להתייחס, ובינתיים אני שומע אותו

אומר לה "ככה את מעיזה לדבר אליי" כשהוא מגדר אותה

וסוגר אותה בפינה של הקיר בלי לתת לה כול אפשרות לברוח.

מיד עם צאתי מהבניין שלפתי את הפלאפון והודעתי על "קוד אדום".

תוך שאני משקיף על הבניין מהמכונית המשוריינת-ירי, זיהיתי

את התנועות של המאבטחים בבית רצים לעבר דלת הכניסה.

כעבור דקה התקשרתי מהמכונית לוודא שהמצב תחת שליטה

והכול בסדר. בהתחלה היה לי מוזר שבפלאפון לא היה מענה.

אז התקשרתי הביתה והודיעו לי שהכול תחת שליטה והבחור

קיבל אזהרה שהוא על הכוונת והבחורה נשאלה אם היא זקוקה

לעזרה אך היא אמרה שלא. ניתקתי ונסעתי לאימון. הרגשתי

ממש טוב עם עצמי. כי בהתחלה התלבטתי אם להכניס את כולם

לעסק ושיילכו לבדוק את הנושא שמא הערס יחשוב להרביץ לה

או לא להתערב כי זה בינם לבין עצמם. אני חושב שהגעתי להחלטה

הנכונה לדווח על התקרית המתרחשת באמצע חדר המדרגות אצלי

בבניין (איך הם נכנסו בכלל?!) ובכך אולי מנעתי אני בעקיפין ושאר

המעורבים במישרין התדרדרות של הסיטואציה למישור האלים

והבלתי נעים. האימון אגב, היה קשה בטירוף - ממש קריעה, אבל

החזקתי מעמד כי מה לעשות - אני בכושר =)

נ.ב: 40 הדקות הראשונות היום של מליאת הכנסת היו ההצגה הטובה ביותר

בטלוויזיה בין 16:00 - 17:00!

143. מאה ארבעים ושלושה. מיאה תלאתה וארבעין. וואן אנדרד

פורטי תרי. זה מספר הוירוסים שמצאתי על המחשב שלי לאחר

שיצאתי מהבית כולה לשעה וחצי. כשנכנסתי הביתה אבא שלי היה

מבוהל. "סוף סוף באת. קרה משהו למחשב" (כן זה נשמע מאוד דרמטי).

מסתבר שבזמן שלא הייתי, אבא שלי נכנס לאתר "לא פופולרי" (ציטוט שלו)

מה שגרם לכול הספאמים, תולעים, טרויאנים וחבריהם להתנחל לי על המחשב.

אחרי שעתיים הצלחתי סוף סוף לנקות הכול ולהחזיר את המחשב לחיים תקינים.

אתמול, עד שאני יוצא להרצאה ומתרחק מהמחשב אני מגיע וקוראים לי "להגיע

לעמדה שלי" = לשבת ליד המחשב ולהקרין את הסרטונים על המסך...

בוראט היה השבוע בתכנית של קונאן והיה כל כך מצחיק. אני מת ללכת לסרט

שלו שיצא בקולנוע! מעניין אם הוא יגיע לארץ לפני הגיוס שלי!

שמתי לב מאז שיש לי רישיון שחברים שלי התרגלו שאני מסיע אותם כל פעם

שאנחנו נוסעים לאנשהו. אבל אם יום אחד, אני אומר להם שאני לא יכול להסיע

כי אני מגיע ממקום אחר ולא דרך הבית, אז משחקים אותה נפגעים ונעלבים

כאילו אני חייב להם משהו. דברים כאלה מה זה מעצבנים אותי! אני מסוגל

לאבד שליטה על דרמות כאלה שעושים לי... עד כאן! עד כאן!

היבואן באופן אישי. אני מת (וואי כמה פעמים נהרגתי בפוסט הזה) שהאמ.פי3

כבר יגיע! בעיקרון זה במיוחד לשירות הצבאי אבל אם זה יגיע לפני הגיוס -

זה יהיה מבורך.

הדחיות (לא באשמתי) של התור שלי. וטוב שכך.

אני מתחיל להתלבט איזו תספורת לעשות לקראת הגיוס. להשאיר את הקוצים

כמו שהם או לעשות קצוץ מאוד או "גלאח". מצד אחד, אני רוצה את הקוצים,

אבל מצד שני - יכול לקחת לי מלא זמן לשים ג'ל בבוקר בטירונות ואז כל המסדר

ולסיום, כדי להראות כמה אני דואג לילדי ישראל אפשר לבקר ב"עבודה שחורה"