ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

חוק המשילות שיעבור בעוד דקות ספורות (בזמן כתיבת שורות אלה) בקריאה שנייה ושלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, הוא לא חוק שיסייע במשילות יציבה יותר במדינתנו.

יש בו אולי שני דברים טובים: האחד הוא הגבלת מספר השרים בממשלה והשני הוא ביטול השרים ללא תיק בממשלה. בכך למעשה מפלגות לא יוכלו עוד לסחוט תפקידים בממשלה בשביל המעמד והתואר בזמן הליך הרכבתה.

אך יש בו דבר נוראי, טעות מיסודה. העלאת אחוז החסימה ל3.25% אשר מובילה (וזו מטרתה) למחיקת הסיעות הערביות בבחירות הבאות במתכונתן הנוכחית מהכנסת (שתי הסיעות הערביות זכו ב- 3 מנדטים), תוביל בבחירות הבאות לרשימה ערבית מאוחדת אשר תזכה במגזר הערבי לתמיכה רחבה כאקט מחאתי.

כך, משלוש סיעות קטנות וחסרות יכולת השפעה הן על החקיקה ובטח על המשילות, נקבל בכנסת ה-20 מפלגה ערבית גדולה אחת בדמות 16-20 מנדטים. כן, זה המספר. מפלגה בסדר גודל כזה שמתברגת אגב, בחלק העליון של רשימת המפלגות הגדולות בכנסת יכולה לאיים הרבה יותר על הממשלה, על הקואליציה, לדרוש תפקידים בכנסת בעלי משמעות, ובל נשכח גם שמפלגה גדולה שמייצבת עצמה בחלק העליון של רשימת המפלגות הגדולות בארץ... עשויה ביום מן הימים גם לדרוש את השלטון.

אז מה עשינו בכך שהגדלנו את אחוז החסימה ומנענו מהסיעות הערביות הקטנות להיבחר בכנסת הבאה? לא יצרנו משילות, אלא יצרנו איום על המשילות. לא חיזקנו את הרוב היהודי בכנסת, אלא יצרנו איום ממשי על הרוב הזה בבית המחוקקים.

זה הוא רגע עצוב ודרמטי בכנסת ישראל, מכיוון שהחוק הזה הוא תרמית עצומה שמוביליו מסבנים את הציבור בסיסמאות של משילות כשבפועל אין לו שום קשר לכך. תבדקו את כל מערכות הבחירות בשני העשורים האחרונים ותמצאו מערכת בחירות אחת שהתקיימה, במוקדם או במועדה, בצל איום של סיעה קטנה ו/או ערבית על יציבות הממשלה. אל תטרחו, כי לא תמצאו.

אם יש מישהו שמאמין היום שהליכוד-ביתנו פועלים בשם ולמען הדמוקרטיה הישראלית, כדאי שיתעורר. האמונה מעוורת, אני יודע, אבל בכל זאת תראו איך אלה שבכל הזדמנות קוראים לח"כים הערביים לעזוב לסוריה יצטרכו בכנסת הבאה לרדוף אחריהם ואולי אף לבקש את כניסתם לקואליציה כדי להשיג רוב קואלציוני בכנסת.

אזרחי ישראל,

בעולם בו אנו חיים טבע האדם נוטה לשפוט את האחר על פי השוני שלו. ההוא כהה עור, ההיא רחבת מותניים, האחר מדבר עם מבטא מוזר. כן, גם בשנת 2014 יש השופטים נשים בשל היותן נשים ומפחיתים מערכן.

יום האישה הבינלאומי הוא יום חשוב המעורר את המודעות בחברה נגד הדרת נשים ונגד הפליית נשים. בעולם שבו חידושים טכנולוגיים צצים בכל מספר חודשים ומזכירים לנו באיזה עולם חדשני אנו חיים, ישנם מקומות ברחבי הגלובוס בהם נשים סובלות מיחס משפיל, מפלה ורואים את תפקידן בחברה באופן שאינו מעורר כבוד – לא לאישה ולא לחברה עצמה.

רק לפני 3 שנים, בשנת 2011 ניתנה לראשונה זכות בחירה לנשים בסעודיה. בשנת 2006 זה קרה לראשונה באיחוד האמירויות הערביות, ב-2005 בכווית ובשנת 2003 בעומאן. עשור שלם במאה העשרים ואחת, בעידן המודרני, וישנן מדינות בעולם שלנו שרק עכשיו פוסעות את הצעדים הראשונים בחברה שמאפשרת שילוב נשים.

רק לפני מספר חודשים במדינת ישראל התרגשנו כאשר לראשונה בתולדות המדינה, מונתה נגידה לעמוד בראשות בנק ישראל. הוויכוח סביב שילובן של נשים בעמדות מפתח במדינה מתקיים עד עצם היום הזה. מדינת ישראל, הצעירה במדינות האיזור יכולה להתפאר בדפי ההיסטוריה שלה שמלמדים כיצד שולבו נשים מראשית הקמת היישוב היהודי בארץ, יש מי שכבשה גם את הפסגה כראשת ממשלה ואנו עדים גם היום לנשים המובילות מפלגות בארץ ונמצאות בעמדות השפעה בעלות משקל רב.

27 נשים מכהנות כחברות כנסת בכנסת ה-19, מתוך 120 מושבים. יש שיגידו שזה מכובד, אחרים יגידו שזה לא מספיק. רק לאחרונה באיטליה הוקמה ממשלה שמחצית משריה – נשים. אז נכון, בהחלט עלינו לשאוף ולראות יותר נשים בעמדות חשובות בעולם הפוליטי, אך כדי שזה יקרה על הנשים בעצמן לדחוף עצמן לשם.

זה לא נכון כי האשמה כולה מוטלת על כתפיה של החברה הישראלית.  גם לנשים אחריות לקידומן בחברה ואל להן להסתמך על שריונים מובטחים ואפלייה מתקנת כאמצעי בלעדי לטפס אל הפסגה.

יום האישה הבינלאומי מבחינתי הוא תזכורת לימים החשוכים בהן נשים הופלו לרעה ולא זכו לשוויון זכויות כמו המין הגברי. לשם אנחנו לא רוצים לחזור ולעולם לא נחזור. אך הפער בין המינים עודנו קיים. תפקידה של המדינה לסייע במתן הכלים לצמצום הפער ולשאוף לשוויון בין המינים. תפקידן של הנשים, לא להפסיק לרגע לחלום, לשאוף גבוה ולהילחם על מקומן בזכות כישוריהן, יכולותיהן ושאיפותיהן.

הנוהג הזה לספור כמה נשים מתארחות בפאנל בפריים טיים בטלוויזיה איננו עיסוק בעיקר. מקומה של אישה בפאנל חברתי ותקשורתי כזה או אחר צריך להינתן באופן טבעי, מכורח כישוריה והתכנים שהיא מביאה עימה ולא על תקן היותה אישה גרידא.

יום האישה הבינלאומי לראייתי הוא תזכורת שבעולם שבו אנו חיים שופטים אותנו לא בהכרח על פי התוכן אלא על פי המעטפת החיצונית. כזה הוא טבע האדם, אך ככל שנגביר את המודעות נצליח לצמצם את חוסר השוויון שאינו מוצדק ונפרוץ גבולות חדשים, נגיע למקומות חדשים ונחיה בחברה טובה יותר והדדית יותר.

לכל אדם באשר הוא אדם מגיעה הזדמנות שווה כמו כל אדם אחר, ללא הבדלה של מין, דת, גזע, לאום או נטייה מינית. יום האישה הבינלאומי הוא תזכורת לכך שמינו של האדם אינו מוסיף או גורע ממנו ויש לבחון אותו על פי כישוריו האישיים, אופיו ויכולותיו לבצע את המצופה ממנו. נשים הוכיחו לא אחת, כי הן מסוגלות כמו הגברים ולעיתים אף הרבה יותר טוב.

לחיי שוויון בין המינים. 

אזרחי ישראל,

פעם נוספת מוכיח צה"ל כי זרועו הארוכה מגיעה לכל מקום שנדרש, כאשר אורבת סכנה לביטחונה של מדינת ישראל ואזרחיה.

ביטחון ישראל אינו מתחיל או נגמר בגבולות הארץ. אנחנו נגיע לכל מקום כדי לסכל ניסיונות לפגוע בביטחוננו: באוויר, בים וביבשה – כפי שגם עשינו בעבר.

ברכות חמות לצה"ל ובפרט זה לחיל הים – הלוחמים והמפקדים, לאנשי המודיעין ולכל מי שעסק במבצע החשוב והמוצלח שבו נתפס משלוח נשק שעשה דרכו מאירן אל ארגוני הטרור.

כל הכבוד לצה"ל!