הרבה פנינים לא יהיו לי כאן. אני מרגיש חובה להתחיל בכך שנכנסתי לקלחת הפוליטית רק בחודשים האחרונים בגלל העבודה בצבא שקשורה להרבה אקטואליה, ולמען האמת מצאתי את עצמי די מתעניין. בחודשים הללו, שהכרתי בהם שמות ופנים איכשהוא חמק ממני השם 'משה כחלון', בכל זאת מס' 26 ברשימת הליכוד, מורד מן המניין, סגן יו"ר הכנסת, נשיא ל- 24 שעות, מגבעת אולגה, מאפיינים של לידר אמיתי, לא?
וזה מי שיכול להיות שר החוץ/האוצר/כל דבר בכיר הבא. אז נכון, מקום ראשון בפריימריז לא מבטיח תפקיד מרכזי (ראו איך דפקו את צחי הנגבי כל פעם) אבל עדיין, סביר להניח שבמידה ומשהו נורא יקרה ובנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, מר כחלון יהיה שר בה. אותי אישית זה מדאיג, הוא לא נשמע ולא נראה בעל כישורים כלל, ובטח שלא להיות חלק מקבינט שמחליט החלטות מדיניות חשובות.
נתניהו דיבר על תנועה חיה, 91% אחוזי הצבעה במרכז. הוא שכח שרק לפני פחות מחודש היה אחוז הצבעה נמוך בצורה מדאיגה בפריימריז לראשות המפלגה? 30% כמדומני? זו תנועה חיה?
אין ספק, שגם אם שרון נמצא בבית חולים, ועבר לקדימה הוא עדיין מנהל היטב את העניינים במרכז. הרשימה המגוחכת והנקמנית שהורכבה אתמול בערב הייתה בהחלט בעלת קשר כלשהו לאנשיו של שרון - זו רשימה דלה (אולי מלבד ארדן וסער), לא מעניינת ובהחלט לא ברת הישגים כלשהם. רק נתניהו החלקלק יכול להבטיח שרשימה כזו תביא להישגים כלשהם בתחומים שונים.
נתניהו הוא איש נקמן ולחוץ. לבנת היא אישה שתור הזהב שלה נמוג. היא אף פעם לא ידעה למקם את עצמה בצד הנכון של המפה הפוליטית, ומעולם לא למדה לקרוא אותה כהלכה. לא מפתיע שכל בחירות היא נמצאת בין הפטיש לסדן ולא יודעת מה לעשות. אתמול בערב, ההתנהגות הזו שלה קיבלה תמורה הולמת מהבוס הנקמן שלה. מקום 13 הלכה למעשה בפריימריז (אחרי נתניהו ושלום) ומקום 10 אחרי שריון הוא תבוסה קשה למי שעד לפני שנים ספורות ראתה את עצמה כראה"מ אפשרית בעתיד הלא רחוק בכלל. לבנת נעלמה לחלוטין ממרכז המפה הפוליטית, היא הרסה את משרד החינוך יחד עם רונית תירוש אבל האשמה תיפול עתה רק עליה. בעוד רונית תירוש כנראה תקבל תפקיד באחת הועדות של הכנסת הבאה, לבנת תשב בכסאות המצומצמים של הליכוד, ממורמרת.
ועכשיו ראיתי שיש קטוגריית בחירות 2006 - כמה נפלא.