שוב אני לא ממש יודע איך להגדיר את מצב הרוח שלי. משהו בין "די בסדר" ל- "על הפנים". לא ברור בדיוק מה.
כשהגעתי לתפקיד שלי בצבא היה לי ברור מראש שאני הולך לבלות הרבה שעות בצבא. זה בסדר - אין לי בעיה עם זה. תאמינו או לא, אני מאלה שבאמת נהנים בשירות הצבאי שלהם, בגדול. אני לא אגיד שהכל ורוד ומלא פרחים צבעוניים, אבל יש לי מפקד שמעריך אותי, הרבה מאוד תחומים להתעסק בהם ומדי פעם אני אפילו מצליח להעלות משהו יצירתי כזה או אחר.
אבל אני פשוט מאוד מאוד עייף, אני חוזר הביתה מאוחר ומנסה לתפוס כמה שיותר דברים בזמן שאני בבית, שלא נדבר על ההתנדבות בחוש"ן שגם הפכה לעיסוק חשוב. ואז יוצא שאני יישן בין 5 ל-6 שעות בלילה, שלמרות שיש אנשים שיכולים לתפקד היטב בתנאים כאלה, אני ממש לא יכול. והעייפות נגררת ומצטברת. בוא נאמר שאני מאוד שמח שביום ראשון אני יוצא יחסית מוקדם (17:30) וביום שני אני בחופש. זה מבורך.
הנה למשל, היום, הייתי במפגש חוש"ן בבוקר, אחרי שינה של משהו כמו 6 שעות, וחזרתי הביתה בסביבות 15. אכלתי והלכתי לנמנם מעט בסביבות 16:30, רציתי להתעורר כעבור שעתיים, להתקלח, להסתדר ואולי לצאת לפאג או לפסטיבל הג'אז, לבלות קצת, להשכיח את השבוע העמוס שעבר עליי. אבל לא. כמו תמיד לא הצלחתי להתעורר, וקפצתי מהמיטה ב 20:30, חסר חשק לחלוטין לצאת. מרגיש שהערב שלי נהרס.
אז הנה, קצת אחרי 2 לפנות בוקר, אני עייף אבל לא מסוגל ללכת לישון. זקוק לסגור את העיניים אבל פוחד להפסיד מי יודע מה. ואני עוד רוצה לקרוא עיתונים מחר. אני מקווה שיהיה לי חשק וכוח.
כרגע ממש אין לי.
ורק משהו אחד לסיום, אני לא רוצה שמישהו יבוא ויגיד "זה נשמע כמו אויאויאוי" או משהו בסגנון. אני לא מרחם על עצמי, אני לא צריך שירחמו עליי, שיחררתי קיטור. רוצים, תגידו משהו נחמד. אל תגידו משהו בסגנון "מסכן", זה די מעצבן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
