לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I Might B The 1

אני מתעצל לכתוב בדר"כ, אבל מנסה להילחם בזה, מקווה שכאן אני גם אצליח. המון הגיגים, דברים שאני חייב להוציא, זה מה שבטח יופיע כאן. עם זאת, אני יכול להבטיח. אבל אני לא מבטיח לקיים :)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2006

מאיה בוסקילה, קצת מעבר


היום נסעתי לראות סרט בסינמטק, והחלטתי שבדרך אני רוצה לשמוע את הדיסק של מאיה בוסקילה, אולי שאריות מאתמול, לא יודע בדיוק למה. נכנסתי לאוטו, הכנסתי את הדיסק ונדבקתי למוזיקה. אז היא לא גאונה, רוב האמנים הם לא באמת גאונים מוזיקליים, ובכל זאת אנחנו מאזינים להם. נכון, רוב השירים שלה מזכירים בתווים הראשונים שלהם שירים של אנשים אחרים, אבל אתם יודעים מה? שלא תפסיק לשאוג. זה ממש הסמל המסחרי שלה, והוא בהחלט סוחף.

 

בדר"כ אנחנו זוכרים אמנים לפי משהו מיוחד שהיה להם. זו, אגב, הסיבה שאף אחד לא ממש זוכר את שלומית אהרון (סולנית "הכל עובר חביבי", מקום 7 באירוויזיון 1981, בעברה מופע משותף עם זמר האופרה יבגני שפובלוב). למרות שזוכרים את הלהקה (קונספט חדשני ומעניין, טקסטים טובים, שירים מוצלחים) אף אחד לא ממש מצא ייחוד בסולנית. היא לא הייתה שונה מלאה לופטין או שרה'לה שרון לצורך כך, וגם את האחרונה לא היו זוכרים במיוחד, אם היא לא הייתה מצליחה לסיים במקום כה נמוך בתחרות האירווזיון.

 

בסה"כ היו בדיסק 10 שירים, חלקם מזעזעים בצורה עמוקה את סיפי הרגישות הבסיסיים שלי (נה נה נה נשמה שלי, בוא בוא בוא תהיה איתי) אבל בכל זאת, על פניו, הדיסק לא רע. שוב, היא לא מתיימרת להיות גאונה מוזיקלית, היא לא חוקרת את הקול שלה בצורות שמאתגרות את המאזין, היא לא מנסה למצוא אוריינטציה מוזיקלית חדשה ומסעירה. היא עושה את מה שהיא יודעת לעשות, מציגה את החספוס בקול שלה כמו שהוא, והכי חשוב בעניין המתיימרים הכה מעושה שלנו, לא מתיימרת להיות משהו שהיא לא.

 

בוסקילה באה מלמטה והיא יודעת את זה, גם עכשיו בזוגיות המתוקשרת עם דודי מליץ הם לא התיימרו להיות הזוג המלכותי. הם (או האמרגנים/יחצ"נים שלהם) מספיק נבונים להבין שכדי להגיע למעמד הזה צריך להיות בנקודת פתיחה שונה משל שניהם. הבחורה ה"דתייה" שהשתמטה מהצבא והחתיך הקרפדי עם הגוף האלוהי לא יהיו המאמיים של המדינה. זה המקום של החיילת השמנמנה והבן של השחקן שירד מהארץ, או לחילופין של המחומצנת והאקס החמדמד של יעל בר זהר. אגב, גם בר זוהר לא תהיה מאמי לעולם - היא יוצרת יותר מדי אנטגוניזם כלפיה. ובעצם, כשחושבים על זה להיות מאמי זה מעמד מאוד מחייב, תראו איך בריטני לא עמדה בלחץ.

 

אז לסיכום, הייתי מבקש מכל העאלק הוגים תרבותיים ומלאי אור להאזין קצת יותר, לחשוב בכנות ולומר לי, האם בעידן שבו רוב האמנים רק מספקים את הסחורה ומפחדים להתנסות, בוסקילה לא עושה את עבודתה כהלכה?

 

נכתב על ידי Rain Maker , 25/2/2006 01:31   בקטגוריות ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  Rain Maker

בן: 39




2,314
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRain Maker אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Rain Maker ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)