לחלק מכובד מילדי הארץ הזו יש טראומת גמד-ענק. הם תמיד השקיעו במשלוח המנות, הכניסו ממיטב כספי הוריהם, אמא שלהם עטפה את הכל ממש ממש יפה, עם צלופן וסרט ומה הם קיבלו בתמורה? משלוח מנות מוכן של 7.50 ש"ח בסופר-סנטר. אני אחד מהילדים האלה. אבל ההורים שלי לא חינכו אותי טוב כנראה, ולמדתי את ערך הנתינה יותר מדי לעומק, ולא אכפת לי להשקיע, אדרבא, אני שמח לעשות את זה, במיוחד לאנשים שאני אוהב.
אבל מסתבר שהיחס הוא הפוך. תשקיע יותר, תקבל פחות. או במקרה שלי, תשקיע ולא תקבל כלום. כן, כן, שמעתם נכון, הגמד שלי (שאני לא מחבב במיוחד, גם בלי קשר לזה) לא הביא לי כלום בפורים, כלום. לרעתו, יש לומר, אני יודע מי הוא. ולמה זה לרעתו? כי אולי אני מאמין בנתינה, אבל אני גם מאמין בנקמה, בייחוד כזו מתוקה.
הגמד שסרח הספיק לעבור דירה, שבוע לפני פורים. וטעותו השנייה היתה להזמין אותי למסיבת תחפושות/חנוכת בית שלו. מהפוסט הקודם, יכולתם להבין כבר שהתחפושת שלי נשברה. לפיכך, כדי להשתתף במסיבת תחפושות אחרת, אני צריך למצוא תחפושת! הבעיה הזו נפתרה במהירות ע"י כובע סנטה חמדמד שרכשתי בסנטר, שהצטרף למכנס המלאך הלבן שהיה לי, ולחולצה אדומה פשוטה מהארון, i was Santa Boy (או במסורת טים ברטון, סנדי בוי :)).
במתנת חנוכת הבית, מצאתי את נקמתי המתוקה (תרתי משמע :)). מצאתי משלוח מנות פשוט למדי, וצירפתי ברכה: "לאלון, מזל טוב על הבית החדש! נ.ב. ככה נראה משלוח מנות, שלא תשכח בפעם הבאה..." [מואהאהאהאהאהא] המשלוח נעטף פעמיים, להטעיה, והוכנס לתוך שקית של דלתא, שלא יהיה קשר כלל וכלל, ואני עדיין מצפה לתגובה :).
והמסיבה? בשעה המסכנה שהייתי בה, הייתה גרועה ברמות. שולחן עם וודקה, מוזיקה מעפנה ברקע, דירה מעופשת בקומת קרקע בבניין שנראה כמו הצרות של אבו מאזן. לא פנטזיה, ממש לא. לפחות התחפושת הייתה שווה, וקיבלתי עם הכובע הזה נשיקה מעולה למחרת היום...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
