אני מאמין גדול בפלורליזם. בייחוד כזה עצמי. אני מאמין שאפשר לבחון נושאים מזוויות שונות ולהגיע למסקנות שונות, ולמעשה להחזיק בדעות סותרות לגבי אותו נושא ממש.
אחד הנושאים הללו, שמתחזק מדי שבוע, הוא גל אוחובסקי, או יותר נכון הטור השבועי שלו ב"טיים אאוט". כל שבוע, בערך, יש לי מה להגיד עליו, לשלילה וחיוב. אבל העצלנות הכה ידועה שלי, מונעת ממני לאחוז בעט, להקיש במקלדת ולכתוב משהו ממשי - מסמך עמדה, לתקוף או להגן, לנגוח או לחבק. ככה אני, יש לי רצון אבל הוא לא מבשיל תמיד למעשים.
השבוע אוחובסקי הצליח לפתות אותי בכל זאת, הוא הציע לקוראים לכתוב לו כמה שורות תגובה על מה שהוא כתב. אני לא יודע אם אני באמת אשלח את התמצות של הרעיונות שאני הולך להביע כאן, אבל בכל זאת - לפחות באריכות אני כותב, בפעם הראשונה, על הטור שלו. הוא יכול להניח שהוא עשה את שלו. הוא גם הבטיח לפרסם את התגובות - ואיך נאמר, כמו הבטחות בליל הבחירות של כל מועמד - לא יודע אם יקוימו אבל בכל זאת הצבעתי ג.א. (ורק עכשיו עליתי על ראשי התיבות הכה מתאימים של שמו).
הטור השבועי של אוחובסקי היה אמור לעסוק בחברים שלו. הוא רצה לפרסם 4 המלצות על ירחון ספרותי, שני ספרים וטור ב"הארץ". כל האנשים שהוא רצה להמליץ עליהם, היו מקורבים אליו בדרך זו או אחרת. יותר מכך, שתיים מבין ההמלצות היו קשורות גם לבית "טיים אאוט".
צריך להתחיל ולומר שאוחובסקי תמיד עשה עליי רושם של אדם שמשיג את מה שהוא רוצה, גם אם מדובר בדרכים לא הכי כשרות. הוא מסוג האנשים שיתפלספו עד לעייפה לגבי נושאים מסוימים בלי קשר לצדקתם מתוך אמונה פנימית במה שהם מביאים. זה מאוד חשוב לעיתונאי, זה מאוד חשוב לישראלי, זה מאוד חשוב לאזרח החושב. באמת.
העורך המכובד של טיים אאוט, נקלע לויכוח מיותר עם אוחובסקי. הוא אמר שאין זה מתאים להמליץ על חומרים שקשורים למכרים של האדם הכותב, אין זו עיתונאות מכובדת. הוא האמין שהוא יוכל להשפיע על הטור. בסופו של דבר, הוא קיבל 1/3 טור, שעסק בעיקר בהאדרתו של אוחובסקי כאדם פתוח שמאמין בעיתונות מודרנית שקורצת לסביבתה ואינה מתביישת בכך בעוד עורכו, בן דוד, התגלה כבן דור מיושן שמאמין בעיתונאות שממדרת את עצמה מההקשרים החברתיים והברנז'איים שבהם היא מצויה. ועל מה אנחנו מדברים? על שבועון ברנז'אי שמאכלס בתוכו דיג'יים שכותבים על מסיבות, מסעדנים שכותבים על ברים, סופרים שכותבים על יצירות ספרותיות ויצורי לילה שכותבים טורים הזויים ביותר על החיים בתל אביב (איתמר הנדלמן בן כנען או איך שלא קוראים לו).
אפשר לקרוא להתנהגותו של בן דוד התחסדות. אין לי בעיה עם איך שטיים אאוט מתנהל, אבל לא להכיר בבסיס שלו שהוא ברנז'אי למהדרין זו פשוט להיות עיוור. הרי אחת ההמלצות ("מסמרים" - ירחון ספרותי בהוצאת כותב טיים אאוט לשעבר) כוסתה בצורה נרחבת עד כדי בלתי נסבלת ובלתי מובנת ממש לא מזמן ע"י אותו עיתון ממש במדור חברתי. מדוע, יש למנוע מאוחובסקי מלכתוב עליו? (חוץ מבגלל שדי! נמאס!) לא ברורה הבעיה של בן דוד.
ועכשיו להתייחסות קצרה ולא מלאה להמלצות, כי מה לעשות, לא קראתי לא את הספרים, לא את "מסמרים" ולא את הטור ב"הארץ". מקריאת ההמלצות, זה עשה לי חשק לעשות כן, עם זאת. ובכלל, נשמע כאילו כל ההמלצות היו ענייניות למדי, ולא סתמיות. וכאן, מתעוררת השאלה - האם קידום מכירות מקובל בכל מחיר? כנראה שכן, אם אני מוציא ספר, והחבר שלי הוא ידיד של אוחובסקי ונותן לו לקרוא אותו, ואוחובסקי אוהב אותו - למה שלא ימליץ? החבר שלי היה בסה"כ אמצעי. בסופו של יום זה יכל להיות גם רוכל בשוק שנתן לאוחובסקי את הספר בגלל עיניו היפות.
אוחובסקי הוא איש שאוהב את עצמו. אין ספק. מאוד אפילו. כמו שהתחלתי ואמרתי, הוא מאוד משוכנע בצדקתו תמיד. הפעם, אני חושב שיש לו נקודה. הפרסום לא נראה 'לא במקום', ויותר לא מתאימה נראתה תגובתו של העורך, שהוצג ע"י אוחובסקי בעיקר כמעט הזוי ומיותר. בסופו של יום הוא עושה מה שבא לו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
