אני תמיד ידוע ככזה שנזכר מאוחר מדי בדברים. אני לא מתבייש בכך, זה לעיתים יכול להיות לטובה - לעורר נושאים שכבר נשכחו מעט מהתודעה הציבורית. לעיתים, אני מעלה אירועים שאבד עליהם הכלח וסתם זוכה לנחירות בוז, אבל זה קורה מדי פעם לכל אחד, לא?
הבחירות הוכתרו כמשעממות וצפויות עוד לפני חודש וחצי. לכולם היה מאוד ברור מי יתרסק ומי יעלה, ולמעט כמה הפתעות שקרו באותו ערב ממש, כל הפרשנים וכל אותם אנשים שעוד אכפת להם מעט דשו בנושאים הללו ללא הפסקה. היה נדמה שהכרוניקה ברורה וידועה ולכן, אגב, לטעמי, אנשים לא מצאו צורך ללכת להצביע במיוחד - הכריעו להם את הבחירות, לא רק הסקרים, אלא גם הפרשנים השונים שדשו ודשו בעמיר פרץ ונחיתותו המוצאית לעומת פרשיות הנדל"ן של אולמרט והמנדטים שיכלה או לא יכלה להביא ציפי לבני במידה והייתה יו"ר קדימה.
דבר אחד כן הובטח לנו, הבחירות המעניינות יותר - "המלחמה" - תהיה בין ערוצי הטלוויזיה. האם כך היה? אם כן, אז זו הייתה מלחמה יבשה מאוד. שלושה ערוצים מרכזיים יש במדינה הזאת, את מספרם בשלט כבר הכל יודעים. כולם גם יודעים את יחסי המידרוג ביניהם, ויודעים מי המיושן, הנועז והשמרני להחריד. להגיד לכם שמשהו השתנה באותו ערב? לא ממש. בעיקר התאכזבתי, הגעתי ורציתי לקבל מוצר ונדמה היה לי שקיבלתי מוצר פגום שאפילו לא עבדו עליו יותר מדי.
אתחיל ואומר שרק הגנבתי מבט לערוץ 1 (אחח, השנינות) בשעת המדגם, ואני לא יכול להרחיב עליו בגזרת הפרשנויות, שעליה הוא הסתמך (הפרסומות המפחידות עם הקלוז אפ ההיסטרי על איילה חסון כדוגמה) - אבל מבחינת גרפיקה בסיסית, הערוץ האנכרוניסטי הזה נכשל בעיני. באמת קשה למצוא גרפיקאים שיציגו את המדגם בצורה הולמת ולא כאילו עכשיו 1988? ההגשה של חיים יבין, כרגיל, משעממת ומרדימה, ולא ברור לי איך לא פינו את כבודו משם עדיין. הרייטינג הסביר של המהדורה הוא בטח לא בגללו, וכל מה שארץ נהדרת עושה לדמותו זה בהחלט בצדק. לא שאני מזלזל בפועלו, והוא נמצא על המרקע שנים רבות ועשה דברים רבים וטובים, אבל לכל אדם יש זמן מתאים לפנות הבמה ולתת לצעירים להוביל (שכבר הספיקו להזדקן בינתיים - יגאל רביד ששנים חלם על התפקיד כבר בשנות ה- 50 לחייו כמדומני וגאולה אבן גם לא צעירונת). אין מהפך.
ערוץ 10 הוא הנועז והמקורי, מעין ערוץ קטן וחסר גבולות שפועל כדי להגדיל רייטינג בכל פרובוקציה אפשרית. הפעם זה היה אולפן שקוף בכיכר רבין, אלמנט שגנב לערוץ 2 את הקונצנזוס כנראה (למרות שהם הצליחו להשיג מיקום מתאים גם כן, שמנציח את הממלכתיות שלהם, אבל על כך, תיכף). ערוץ 10 לא מעונב, ולא כל כך רשמי - גם כאן, אגב, הגרפיקה לא הייתה בשיאה, וכל העסק נראה מבולגן למדי. לטעמי הפאנל נפרס על שטח גדול מדי, מה שהקשה על צילום נאות ופיקוס על כל דמות מספיק זמן. ומעבר לכך, מרוב שטח סביבם, נראו מיקי ויעקב מבולבלים למדי.
אבל האכזבה הגדולה ביותר, הייתה מערוץ 2. נתחיל עם הפרומואים המעצבנים בלשון המעטה שהפציעו בכל הפסקת פרסומת שרק הייתה, הג'ינגל המעצבן שגרם לי לתעב את ליאור שליין יותר ויותר. אבל האכזבה הגדולה ביותר הייתה בערב השידורים. ערוץ 2 התפאר באולפן מפואר ומהודר וצוות כתבים פרוסים בכל מקום. האולפן המהודר התגלה כחדר עם שולחן עגול לא מרשים שלא היה בו שימוש כמעט עד לאחרי חצות הלילה, ועם שני מסכי LCD מאחורי יונית וגדי, די מבאס. הכתבים אמנם היו פרוסים בכל הארץ, אבל הם עלו אחד על השני בשעת השידור ואלה היו פאשלות שאני לא ממש רוצה לשמוע בשידור - אני לא צריך לשמוע את נטשה מוזוגוביה צועקת על מישהו בזמן שמישהו אחר מראיין באותו מקום מישהו אחר. זאת בושה. נמשיך, איך לא, בשיחתה האישית של האורחת החדשה, שלי יחימוביץ' בפלאפון עם מי שנשמע כמו בנה הצעיר ("מה? אבל אמרנו שתלך לישון! אני לא יכולה עכשיו") שעוד הוסיפה חטא בכך שלמרות שלא הייתה על כסא הפרשנית היה לה קשה להימנע מכך וחטאה בהתבטאויות לא מתאימות. הגרפיקה, עם זאת, הייתה משוכללת ונעימה לעין, מה שהקפיץ לערוץ 2 כמה נקודות מבחינתי.
לאחרונה דיברו על כך שמשהו רע קורה לערוץ 2. כאילו הם נרדמים באמצע שמירה, ערוץ 10 עולה מעלה והם נשארים במקום, בלי יכולת מענה. ב 28.3 ערוץ 2 הראה שהפער בינו לאחיו לשידור עוד גדול. אבל גם הוכיח שאכן משהו רע קורה שם, זה היה אכן נראה כאילו לא אכפת להם פשוט. לא מנסים לחדש כלום, לא מנסים בכלל להסתיר את הפאשלות השונות חוץ מכמה אמירות של "נו, תסגרו את הביפרים". הלצות חוגגת.
פייר, אני מאוכזב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
