אני אוהב פסטיבלים, אבל רק בשעות מאוד מסוימות ואחרי שחקרתי לעומק מה בדיוק יש שם. מבחינתי, כמעט לכל דבר, צריך לבוא מוכן, עם כמה שיותר פרטים.
את פסטיבל נחלת בנימין אני פוקד זו הפעם השניה, מתוך 4 פעמים שהוא נערך. בפעם שעברה הייתי עם ידידה מהצבא( שכבר הספקתי לא לדבר איתה ממש מאז והיא הספיקה לצאת מהיחידה, בערך, חתיכת סיפור בפני עצמו, לבלוג שלה אני מניח), בשעה מאוחרת משהו, ומצאנו את עצמנו אוכלים בישיבה את אותה מנה במסעדה איטלקית פושטית למדי, דבר שנוגד את כל העקרונות שלי בפסטיבלי אוכל (ביקרתי בכל כך הרבה שגיבשתי רשימת עקרונות מאוד רצינית), והנה הם בקצרה:
1. תמיד תאכל משהו קל ולא כבד, בעיקר כדי שתוכל לנסות דברים אחרים.
2. אל תאכל את כל המנה, כדי שתוכל לנסות דברים אחרים.
3. תאכל דברים שאתה לא תאכל ביום יום.
4. תאכל במסעדות שלא ניסית את התפריט שלהן בעבר.
5. תאכל אוכל שאתה לא מעז להזמין במסעדות, כי כאן זה בקטן ובזול.
6. תמיד אבל תמיד, שמע להמלצות רבות ככל האפשר, גבש מנות/מסעדות מהבית כבר.
6 מצוות פסטיבלי האוכל כאמור. ולא, אין בכך בכדי לומר שלא נהנתי ממה שאכלתי שם, אפילו מאוד, אבל זה פשוט חוטא לכל עיקרון הפסטיבל, בשביל זה אני פשוט יכול לצאת למסעדה ואני עושה את זה מדי פעם, אז אדרבא.
הפעם הלכתי עם מישהו נחמד, וניסיתי לבהר את כללי המשחק מראש, אם כי במקרה שלו, בניגוד לה שהיא אוכלת נבלות טרפות וכל הבא ליד ולפה, הוא דווקא קצת יותר קפדן, ופירות ים למשל נפסלו, וכך נעלמה לה מסעדה שלמה מתוך 7. עוד כמה יצאו מהספר על בסיס חוסר ועניין ופסילה ע"י אחד מששת חוקי הברזל לעיל, נשארה לה תהל (ולמעשה גם פסטוריוס, אבל היא נפסלה עקב הזמן הקצר שנותר לנו אל מול ההמתנה הארוכה - ועקב כלל ברזל (*) נוסף, שאומר "אל תחכה בתור למסעדה".
אז נחתנו בתהל ודגמנו שתי מנות, סיגרים עם בשר סרטנים וכדורי ריזוטו עם טלה וצנוברים, שתיהן טעמתי בקטנה, והיה מצוין, אבל איכשהוא כל האירוע עצמו היה די בינוני, וזה היה מאכזב למדי.
עכשיו נשאר לחכות ל"טעם העיר 11" בתקווה שהרשימה המצוינת של המסעדות שם אכן תוכיח את עצמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
