פעם בחודש וחצי אני נכנס לחדר שמהווה עולם אחר עבורי. אם בסביבה שלי, כלומר, בצבא, כולם מאוד מתעסקים במראה החיצוני שלהם, אני בכלל לא. אני מתעסק בנושא תיאורטית הרבה, אבל אני לא עושה הרבה, פשוט כי אין לי זמן, וכשיש את הזמן, אין לי ממש כוח, לא לטפל ובטח שלא לטפח. בכנות, גם את העציצים הקטנטנים שיש לי על אדן החלון אין לי כוח או חשק להשקות. נורא.
הדבר שאני כן עושה, ושממנו אי אפשר להתחמק בצבא, זה להסתפר. לא בצבא כמובן, למרות שאני מזניח, כשאני כבר משקיע אז אני עושה את זה במקומות מכובדים ולא אצל חוגרים שקיבלו הכשרה אצל ולדי מהאטליז השכן לבה"ד 6. אז אני הולך לספר, ספר קבוע, למרות שאני כל פעם מדבר או חושב על להחליף אותו. לא היו לי הרבה ספרים בחיים שלי. ואם נסדר את זה כרנולוגית, זה הלך ככה:
1. שמוליק - הוא היה הראשון שנגע במחלפות ראשי, הרומן שלנו הסתיים מעט שנים אחר כך, כשיום אחד הוא החליט להשאיר אותי בגיל 5 עם תספורת 0.
2. אנה - היא הייתה הספרית של אמא שלי, מהנשים האלה שמספרות בבית. היו לה כל מיני עצות לא מועילות על ג'ל, ווקס ומוס, ובעזרתה התחלתי להרוס את השיער שלי לראשונה עם ג'ל. עד אז הוא היה שופע.
3. דני - נורא התלהבתי מהתספורת של האנשים המגניבים בכיתה ז' והחלטתי שגם אני רוצה! אז הלכתי אל דני, שיחד עם אשתו שעשתה ציפורניים, החזיק סלון במרכז העיר שלי. הבן אדם לא הצליח מעולם ליישר את הפאות שלי כמו שצריך, גם הוא נעזב במהרה.
4. הלנה - אוי, זה היה נורא. היא הייתה מכריחה אותי לא להגיד שאני מסתפר אצלה כי יש לה יותר מדי לקוחות מסתבר. כל הזמן בכיתי עליה, כי היא הייתה מהנשים חסרות החיים שמתחתנות בגיל 17 וכל מה שיש להן לעשות בגיל 35 חוץ מלייבב על מר גורלן זה לרדת על הציפורניים של השכנה שגרה מעליהן, בנוכחותי כמובן.
5. אריק - הנוכחי, פשוט ולעניין לכאורה, הוא מספר טוב, אבל הוא בהחלט המטרוסקסואל הקווקזי הראשון, וזה די מצחיק.
אז הרבה אי אפשר לעשות עם השיער שלי, הוא היה פעם הרבה יותר שופע, אבל עדיין, הוא לא היה מעולם בעל צורה, הוא גדל מאוד מוזר ומציק. אז אני סתם מסתפר. מסתפר ושם קצת ווקס פעם בחודש וחצי, מסתפר ומסתכל על אישה רוסיה עם חצאית מיני יותר מדי קצרה שהתאימה לה, המ, אולי לפני 10 שנים. אבל לא נורא, מסתבר שאלה החיים האמיתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
