אני כל פעם מתפלא מחדש כמה אנשים יכולים להיות שונים אחד מהשני. להבין רמזים חבויים בין השורות למרות שהם לא מוערכים בכלל, ולא להבין כלום למרות שהם נחשבים גאוני הדור.
למפקד שלי כאבו העיניים ביום רביעי, והוא ביקש ממני לנסות להשיג לו תור כמה שיותר מהר לרופא עיניים, 15 שיחות טלפון אחר כך (מהן אחת בטעות למרפאת נשים בצריפין, בחורה מוכשרת זאת שנתנה את הטלפון, ובחורה עוד יותר יעילה במרפאת הנשים שנשמעה מחוסרת כל רצון לחיות ולא ידעה את המספר של מרפאת העיניים ששוכנת שני חדרים ממנה) הגעתי למרפאת עיניים, פחות או יותר.
כמה חנדעלך חביבים לפקידה הפרחה מהעבר השני והשגתי למפקד שלי תור "כפוי" - בלי לעבור את זימון התורים, ליום חמישי לשעה 11. סגרתי את הטלפון ושמתי לב שלא שאלתי מי הרופא ובאיזה קומה הם יושבים בחר"פ. אז התקשרתי שוב - בצורה מדהימה וחסרת שחר - היה תפוס (זה בכלל לא קורה בצבא).
20 דקות אחרי זה השגתי את מורין, הפקידה הפרחה מקודם. היא משום מה הייתה בטוחה בהתחלה שאני בחורה, ואני פלטתי פליטת פה, שהייתה פרודיאנית בדיעבד, באומרי "כמעט". היא שאלה אם אני ה"מזכירה" של האל"מ שקבעתי לו תור, ואמרתי לה שאני הרל"ש, והיא בתגובה קראה לי רל"שית (:O) ואמרה שכולם אוחצ'ות בקריה ועכשיו היא מבינה למה אמרתי כמעט.
הייתי די בהלם, אני כל פעם בהלם כש"עולים" עליי דרך הטלפון, ועוד בצורה מגעילה, אני שונא את המילה הזו - אוחץ', כמעט שפת רחוב בשבילי. לא היה לי מה להגיד לה במיוחד והיא חגגה גם על זה. היה ממש מביך.
ממש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
