אנחנו עוברים תקופה לא קלה, כעם, כמדינה. לא שזכורות לי תקופות קלות במיוחד או שאני יודע על קיומן בעבר הרחוק מקריאת ספרים, אבל בכל זאת, היה נדמה בחודשים שקדמו לזה האחרון שהמצב קצת יותר טוב. אט אט המשק התעורר לחיים, היינו מחוץ לעזה, בחרנו ראש ממשלה שחרט על דגלו את היציאה מהשטחים הכבושים הנוספים. היה נדמה כאילו הספינה שלנו שטה בכיוון אחד, ורואים סוף טוב. כמה זה היה אמת וכמה רצינו להאמין בזה, לא ברור.
היום אנחנו במצב שונה, כולם מסכימים. הקאסמים הם כבר לא בעיה נקודתית בשדרות (לא שזה בסדר כשהם מאיימים רק על שדרות), הם מאיימים על אשקלון, אשדוד, נתיבות ואפילו על יישובי השרון ועמק יזרעאל בשילוחם מטול כרם וג'נין. יש לנו חייל חטוף, אי שם בדרום הרצועה, יש לנו חיילים הרוגים וצבא שנכנס למבצע שכבר נקרא מלחמה ולא ברור מה יהיו התוצאות וההשלכות שלו בתקופה הקרובה ובעתיד.
ובתוך כל זה, החדשות, שלא פחות מ"האלופה" או "השיר שלנו" מהווים אתחנתא אסקפיסטית מחיי היום יום הטרודים באינספור בעיות מלבד הסכסוך הפלסטינאי, מצאו פתח בריחה גם מתוך הבעיות בעזה ובגדה, עם החמאס ואיראן. הפתח הוא, פליטת הפה של הנשיא קצב על הסחיטה, ההטרדה המינית ומה לא?
אני לא מכיר את העובדות לאשורן, והן גם לא מעניינות אותי במיוחד. הנשיא קצב היה תמיד דמות נלעגת. אני זוכר שאף אחד לא באמת האמין כשהוא ניצח את שמעון פרס בבחירות, ויש שטענו וטוענים שהוא ניצח כי לא רצו את שמעון פרס. בארץ נהדרת, עם כל ההומור שבעניין, ביטאו ללא כחל וסרק את כל מה שהעם חושב עליו, אולי הנשיא הבובתי ביותר שקם כאן.
היום הוא לקראת סוף כהונתו, כששום דבר לא ייזכר לו. לא פליטות פה, לא עבר פוליטי מזהיר, לא קריאת נאום באו"ם ולא הצגה שהוא בודאי לא יכתוב. אז מה יעשה נשיא כזה שחפץ שיזכרו אותו? יעלה פרשת הטרדה מינית מהאוב? מה פתאום...
התזמון בכל העניין הזה מצחיק ובעייתי. מצד אחד, זה טוב, כי הדבר יוצר אתחנתא מסוימת מכל העיסוק בעזה ובחטוף שהם כבדים וקשים מנשוא לעיתים. מצד שני, אדם יכול לבוא ולומר - למה אנחנו עוסקים בזוטות? האם לקצב יש את הצ'ארם של קלינטון? למה לקח לעובדת 15 שנה לסחוט אותו?
אבל אפשר להשתעשע, זה תמיד מותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
