אני כותב מתוך עצבנות, מתוך רגש אמיתי, שאני חווה עכשיו, לא בדיליי של כמה שעות או ימים. אני כותב כי מציק לי ואני לא יודע ממש למה אני עושה את מה שאני עושה. הלכתי היום למסיבה, עם ליאב. אני אוהב את ליאב, על אמת. אכפת לי ממנו, אני מוכן להשאיל לו כסף, אני אוהב להקשיב לשטויות שלו, אני נהנה לדבר איתו ולספר לו דברים, ואני מעריך אותו מאוד.
הגעתי למסיבה הזאת במצב כפית, די השלמתי עם הסיכויים הנמוכים שלי למצוא מישהו במסיבה, אז ויתרתי על זה מראש. עם ליאב זה היה ברור שהוא ימצא מישהו. מצאתי את עצמי מבלה חצי ערב עם שתי ידידות שלו בשיחות שונות (דירות - על זה צריך סריית קטעים כתובים שלמה ונפרדת, וסרטים) ואז התפנתי לרקוד קצת, ניסיתי להתחיל לרקוד עם מישהו והוא לא שיתף פעולה ואז מישהו אחר דווקא כן.
הוא התגלה כדי הפכפך, הסתובבתי לשניה לתת לליאב השיכור למחצה כסף לשתייה נוספת (חבר שדואג, בכל זאת) והוא נעלם. מצאתי אותו אחר כך, ניסיתי לעלות שלב מריקודים צמודים, אבל זה לא התקבל בברכה, ולא היה לי כוח להתעקש. אבל ברגע שאתה טועם קצת, אתה חייב יותר, יותר ויותר - לפחות ככה זה אצלי.
פגשתי ידיד (עלאק ידיד, שכבתי איתו ב 27.10.05 [זוכר תאריכים כפייתי :X] פעמיים בלילה אחד, ושבוע וקצת אחרי כן הוא הביא לי פרחים ליום הולדת [ביזארי]), והוא הציע שהוא ימצא לי מישהו וגם יתחיל איתו עבורי. איך נאמר, ניסה ניסה, לא עבד - לא סייע בכלל למורל שלי.
באותו הזמן, ליאב מצא לו איזה חתיך תורן (שלמען האמת, גם אני לא הייתי מסרב להכיר מקרוב) ואחרי לחצים חברתיים מאסיביים (כולל ממני) הם החלו לממש את הקשר שלהם בפומבי. הייתי שמח, באמת.
אבל אז גיליתי את השעה. למרות שסיכמתי עם ליאב שנלך מוקדם (אני רוצה לישון, מחר יש לי עבודה ואני צריך ללמוד לקורס שמתחיל ביום שני) השעה הייתה 3:30 ולא היו שום סימני עזיבת לשון של הבחור מצידו. החלטתי לא להפריע ולתת לו זמן. גם ב 4:00 שום דבר לא השתנה, ואז פנתה אליי בחורה ושאלה אותי אם אני הומו (האמת שכמה פעמים שאלו אותי את זה הערב, אבל לא משנה) הנהנתי והיא ביקשה שאני אתחיל עם ידיד שלה. הוא היה די שווה, אז ניגשתי, והוא היה נחמד בהתחלה אבל אז התקרר ממש, איזה מכר שלי היה שם והוא אמר שהוא יקשר ביננו. כשהגעתי למסקנה שאני לא צריך לוותר מהר (3 דקות אחר כך) הם כבר נעלמו. נותרתי בבאסה קלה.
ואז הגיעה סאגת היציאה. ליאב רצה שאני אחזיר אותו ואת הבחור אליו, ולא הייתה לי בעיה עם זה, אבל הם התחילו להתעכב ביציאה, ואני כבר הייתי לחוץ לישון והביתה והכל. והוא, בשנטי שלו, כאילו כל מה שסיכמנו לא שווה כלום. הייתי ממש עצבני, גם נהגתי כמו אדיוט, ובעטתי בעמוד לפני, והוא ניסה להסביר, אבל אמרתי לו שאין לי כוח, כי באמת לא היה לי.
מה לא בסדר איתי? אני לא חושב שאני מקנא בו ובבחור ההוא, אני שמח בשבילם, אבל גם אני רוצה להיות במקום ההוא, ואני כל כך מרגיש שאני לא ואני לא רואה את עצמי אף פעם שם... :X
בבלוג זה
בכל הבלוגים
