לפני כמה שבועות כתבתי כאן על הזדמנות חד פעמית לממש את רעיון החיים הטובים בתל אביב וההתלבטויות שלי לגביה. מאז דברים השתנו, המון דברים, ביחס להזדמנות הזו. לא ידעתי מה לכתוב, איך לכתוב. לא ידעתי אם לעשות מהעניין סדרה של אפיזודות משעשעות (כי היו כאלה), עצובות (כי היו גם כאלה), מעצבנות (הבנתם את העיקרון) או סתם לכתוב את זה בלי כל התייחסות צינית (לעולם לא יקרה, זה אני).
אז רונה ואני התפרקנו בנושא חיפוש הדירה. היא החליטה שהיא נשארת אצל אמאבא ואני נדלקתי קשות. ראיתי המון דירות (15-20, הפסקתי לספור כבר). עברתי שותפים נאצים ("כאן לא שומעים מוזיקה!"), שותפים מסוממים (אני אתן כתובת למעוניינים), שותפים מוזרים (:X) ועוד ועוד ועוד (סיפורים בהמשך, אולי).
לפני כמה ימים הכרתי את ע', שייקרא מעתה "השותף הפוטנציאלי" או ש"פ בקצרה (=)). הוא הומו בצורה שבכלל קשה לתאר מה מידתה, אבל הוא נחמד (וממש רשע). יכול להיות מצחיק לגור איתו, אבל הוא מאוד לחוץ על דירה, ואני עם הרגל די סתמתי את הגולל לעניות דעתי על התוכניות המשותפות שלנו, אולי חבל, אולי זה דרכו של העולם להגיד שזה כנראה לא היה אמור לקרות. מה זה כבר בעצם משנה?
אז אני לא יודע כרגע מה יהיה עם הדירה, כי הרגל כואבת לי, אבל ראיתי אחת מושלמת שאני מוכן לעבור אליה מחר, לא אכפת לי מה המצב של הרגל שלי. היא פשוט מדהימה. לא נראה לי שאני אהיה הפופולרי ביותר, אבל אתם יודעים מה? שווה לקוות, אולי, מי יודע :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
