לימודים
אני כבר עמוק בתוך הקורס שאני לוקח במדע המדינה. אפילו בלי חרטות בכלל, הגשתי עבודה אחת, ופוש אחרון ואגיש את שתי העבודות הנוספות, יש לי כוח, יש לי רצון, עכשיו רק צריך להפסיק לבהות בכל מיני אתרים מיותרים וליישם.
הייתי בשיעור אתמול ואדם, חייל אחר שמשתתף בקורס, לא היה. יש כמה בחורים שלא הייתי מתנגד להכיר יותר מקרוב בקורס שלי, ואדם הוא בהחלט אחד מהם. לכן, בערמומיות מרובה, קפצתי על ההצעה של המנחה לתרום לו מידיעותיי בשיעור האחרון ולשלוח מייל. הגעתי הביתה, כולי נחוש לעשות זאת, אבל שכחתי.
עשיתי את זה היום בסופו של דבר, ויצאתי נחמד על גבול הפלרטטן לדעתי, למרות שניסיתי מאוד לזרום ולא להיות מחושב במה שאני כותב. אני מקווה שהוא יגיב :-).
נ.
הוא משגע אותי. אבל אני מתעקש לא להשתגע, אני חייב לא להשתגע. נמאס לי להשתגע. הוא שולח רמזים לא ברורים, למרות שבהתחלה הוא טען שהוא לא מבין רמזים ובטח לא משתמש בהם. אחרי שהוא לא ענה לי לטלפון ביום שאחרי הדייט (חוק ה- 48 שעות? ) הוא התקשר בשבת, אח"כ דיברנו במסנג'ר והוא היה קריר וחשבתי שכדאי שהוא יעשה את הצעד הראשון, ואכן, הוא התקשר ביום ראשון והעיר בהערת אגב שגם אני יכול להתקשר כי הנה *הוא* התקשר. התקשרתי ביום שני, והוא הבטיח לחזור ולא חזר. התקשרתי היום, הוא הבטיח לחזור וחזר, דיברנו קצת, 15 דקות בסה"כ, היה מקוטע ויבש. מאוד מוזר, בהתחשב בשיחות המגניבות שהיו לנו לפני.
הוא נוסע לאילת עכשיו, אמרתי לו שיודיע לו כשהוא יחזור. אני לא רוצה להשתגע, לא רוצה להילחץ, אין לי חשק ואין לי כוח. יש לי שתי עבודות להגיש :X.
השאר
הצבא הזה. פעם הייתי מכור אליו בצורה לא הגיונית, היום אני מרגיש כאילו אני בהנג אובר מטורף שלא עומד להיגמר. המפקדים שלי רק דורשים ודורשים כל הזמן, ואני יכול להאשים בעיקר את עצמי כי נתתי את עצמי. הם רואים אותי כמעין מכונת נתונים - קב"א X דפ"ר Y עשה Z עד כה, אפשר להמשיך להשתמש בו עד הבלאי. עד השחרור למעשה.
ואני אומר - די. אבל מה הדי הזה אומר בכלל? אם אני אומר די, לא בטוח שיש לי למי להגיד (ניסיתי, המפקד שלי אמר שאני לא יודע מה אני אומר והסכים לחשוב על קיצור שעות פה ושם כשהוא לא נמצא). בנוסף, מה התוצאות של הדי הזה, במידה וכן יקשיבו לו (מישהו, אי שם)? מה אני רוצה לעשות אחרי הצבא? יש לי שאיפות כלשהן לגבי המשכיות במנגנון שאני נמצא בו (לא בקבע :X), אבל אם אני אגיד די, אולי לא ירצו שאני אמשיך. ואני בכלל לא בטוח כמה חשובה לי ההמשכיות הזו, אם בכלל, אולי אני צריך למצוא עבודה אחרת, עם שכר קצת פחות אטרקטיבי.
וכל זה מתסכל, מוסיף בעיה על בעיה, ובינתיים אני רוצה לשמור על שקט תעשייתי. אין לי חשק להתעמק בזה יותר. אני מרגיש שהפרת המצב הקיים תלך רק לרעתי, ואין לי רעיון איך לשפר את הכל.
השאר ב'
לפני 9 חודשים עברתי תאונת דרכים, עברתי/עשיתי - המונח המדויק עוד נידון בבית משפט. הציעו לי לתבוע על נזקי גוף את חברת הביטוח, אמרו לי שזה סכום נחמד, לא גבוה מדי אבל גם לא נמוך. אז עשיתי בדיקות, צילומים, פיזיותרפיה, מה שזה לא יהיה, ושלחתי הכל, לפני 4 חודשים, לעורך דין יותר מדי ממולח בחיפה.
אז זהו, הגענו לישורת האחרונה, חתמתי היום על מסמכים, אני אקבל X ש"ח (אם הכל יילך טוב), סכום נאה. עכשיו נותר לחשוב מה לעשות איתו. לעשות רשימה פשוט :).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
