זו כבר הפכה להיות מין נורמה. אני לא יכול להעביר סופ"ש בלי מתחים/דאגות/חרדות מכל מיני סוגים. אנשים יכולים להגיד שהסיבות טיפשיות אבל כשאדם שונא משהו בעצמו ומנסה לסדר את זה וזה לא עובד, זה מעצבן, מאוד.
אם יש משהו שאני ממש לא סובל, מעבר לבעיית המשקל הסמי פסיכולוגית שלי (שזה נושא בפני עצמו, שעוד כנראה ייפתח כאן מתישהו) זה השערות. אני שעיר, בצורה מאוד לא הגיונית, במיוחד לאור העובדה שאני מתגלח בממוצע פעם עד פעמיים בשבוע, וגם אז לא ממש רואים, אלא אני פשוט חושש מהמשטרה הצבאית שיכולה אולי לעשות משהו.
אבל למרות שיער הפנים הדליל משהו (והבהיר), "בורכתי" בקצת יותר מדי שיער גוף. יש אנשים שאוהבים את זה, יש ששונאים, יש ששלמים עם עצמם, יש שלא. אני מהקבוצה השניה והרביעית. ההורמונים הלא חיוביים האלה התחילו לתת אותות כבר בכיתה י"א, מה שגרם לי להסתגר עוד יותר בתוך עצמי ולא להוריד חולצה למעט מקרה אחד שהרגשתי בו נבוך בצורות מטורפות ורק חידד אצלי את התחושה שאני צריך לעשות משהו עם זה.
בגיל 18.5 בערך, לפני קצת יותר משנתיים, התחלתי בטיפולי לייזר במכון די מוכר בפריסה ארצית די מבטיחה, במחיר גבוה אבל לא קורע כיסים. זה התחיל בצורה חיובית, וגם היום אני יכול להגיד שהיה דילול משמעותי, אבל לאחרונה, יש נסיגה, לא חיובית. השיער חוזר לגדול, במקומות שהוא לא גדל בעבר, ואני לא מבין למה זה קורה בכלל.
אני לא יודע מה לעשות עם זה וזה מדכא אותי, הרצון שהוביל אותי לטיפולים היה שאני אוכל להוריד חולצה בים בלי כל "חששות" מטופשים (וכן, אני יודע שהם מטופשים), ואני לא רואה את זה קורה, ממש לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
