היום הזה היה מאוד משעמם ברובו. למרות איזה זיק של עניין בבוקר כשקיבלתי מייל כלל יחידתי שמודיע שבערב יום הכיפורים, למרות הנחיית רמטכ"ל, יש חצי יום כסדרו. דבר שלא נראה לי הגיוני, למרות זה, היה מאוד משעמם. העניין גבר כמה שעות אח"כ כשהובהר ע"י עוזר מפקד היחידה (רס"ן לא חביב בעליל) שמי שלא מעוניין להגיע, והסכימו לכך, צריך לשלם על כך חצי יום חופש טבין ותקילין!
זכרתי שבשנה שעברה הוציא הרמטכ"ל, שבין כל עוונותיו, עשה דבר או שניים לא רע, מסמך שקבע כי ערב יום הכיפורים יוכר כיום שלם על חשבון המערכת במידה וחייל/ת לא יגיעו ליחידה. התחלתי לחפש במרץ אחר הפקודה הזו, ומצאתי 2 מסמכים הקשורים אליה. הראשון קובע שבמידה ומפקד ישיר של חייל מאשר לו יום חופש בערב יום הכיפורים - לא יילקח יום זה מהחופשה שלו. והשני מודיע כי יום פעילות בערב יום הכיפורים יסתיים לכל המאוחר בשעה 10:00 בבוקר.
הגעתי לרכזת כ"א ביחידה שלנו, אפילו התקשרתי למוקד שלישות לוודא פעם שניה ושלישית, ואחרי שהיא הסכימה איתי, עליתי אל עוזר מפקד היחידה, כולי צוהל ומאושר. הרגשתי שניצחתי את הטמטום הצבאי. ואז קיבלתי מנה גדולה שלו ישר בפרצוף.
"אם אתה רוצה ללכת לפי החוקים, תלך לשרת במקום אחר" - "אבל, י', זה לא תקין!" - "לא תקין? אז תקבול" [יציאה בסערה מהחדר].
לא הסכמתי לוותר והלכתי לסמכות שמעליו, סא"ל שהוא אחראי כוח אדם ביחידה. הוא היה מאז ומתמיד נעים הליכות יותר מאחרים, הוא הקשיב, הפנים והכי חשוב ביצע. שלח מייל לכל היחידה בצירוף המסמכים שהוספתי לו. מפקד היחידה שלח מייל הבהרה בחזרה ובו נכתב: שמי שיאושר לו חופש לא יזדקק לבזבז על כך יום חופשה מאלה שלרשותו!
הרגשתי שניצחתי! שמחתי כל כך, במיוחד לאור התגובה הנבזית של רס"ן י'. הערתי וסיפרתי על כך למספר אנשים, תליתי בגאווה את המיילים על לוח השעם שמאחוריי. לרגע חשבתי שזה מגניב ביותר, ובכלל שמחתי שעשיתי משהו שיכול להועיל לכל היחידה, וחוסך חצי יום חופש לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
