האם קינדר יצאו מדעתם או שסתם הראש האנורקטי שלי עובד שעות נוספות?
רונה חזרה מחו"ל לא מזמן, אני מאמין שציינתי את זה, ולצד מתנות שונות היא הביאה גם את ה-היפופוטם השמח, חטיף של קינדר, והשביעה אותי לאכול אותו ולא להזניח, כמו שעשיתי ל M&M's שהיא הביאה מאמסטרדם בשנה שעברה. אז הבטחתי, ובכלל, אני אמור לאכול יותר עכשיו, וגם ראיתי סרט - הזמן הטוב ביותר למאנצ'יז (על הסרט עצמו, בקרוב).
אז לקחתי את ההיפו, וגם בקבוק מים והתיישבתי לי. הסרט היה בעיצומו, והמראה של ההיפופוטם הלבנבן לא הסגיר דבר לגבי הטעם שלו. די חששתי לטעום, ומאידך הייתי מסוקרן. הייתי די בטוח שזה מוצר מהפכני של קינדר ואני כל כולי אשבע נחת מהטעם הנפלא והחדש שפתאום גיליתי.
אבל לא. כמו שאמרנו חז"ל (או לאו דווקא חז"ל), אל תסתכל בקנקן. למרות העטיפה המסוונרת וההיפופוטם המאוד מושקע, בסופו של דבר, מקבלים קינדר בואנו משודרג. השילוב של שני הטעמים המסורתיים של קינדר, עדיין נפלא כמו תמיד, אבל בכל זאת - קצת מאכזב ובטח ובטח לא נרמז אפילו בקצת מהחיצוניות של המוצר.
אבל זו לא הסוגיה המרכזית, התהיה האיומה שעלתה לי תוך כדי אכילה היא - מי קורא למוצר שלו הפי היפו? אני מבין שלילדים אולי לא באמת אכפת, אבל רק נעצור לרגע ונעלה את האסוסיאציות האיומות שעלו לי בזמן האכילה, ההתבוננות על האריזה ועל הוופל עצמו.
תאכל את זה תהיה היפופוטם?
להיות היפופוטם יביא לך אושר?
צריך לאכול כמו היפופוטם?
אין ספק שהיו רגעים שרציתי לעשות פאוז על הסרט, להניח את הקינדר בצד וממש ממש אבל ממש לצעוק, אבל התאפקתי יפה, הנחתי שלעולם השיווק של המוצר הזה לא ייצלח בשוק רווי הדיאטות של ישראל (אולי אפילו פחות משוקובו - הגלידה הכי אבסורדית ביקום), ונרגעתי. אני לעולם לא אוכל את זה שוב, לא בארץ לפחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
