לזה חיכיתי הרבה זמן. את זה תכננתי יותר מדי זמן. על זה חשבתי יותר מדי שעות. לגבי זה דאגתי, המון. המסיבה - אני תמיד צריך להפיק אירוע כלשהוא, עד כה האירוע כלל אוכל במסעדה, 3 מסעדות שונות ב 3 שנים רצופות. השנה הבזיק לי רעיון שונה. ביקרתי באוזן השלישית במסגרת פסטיבל הגאווה ביוני וראיתי סרט באולמות הקולנוע הקטנים שלהם. הסרט היה נוראי, אבל המקום עצמו - עילוי!
מיד חשבתי לערוך שם הקרנה מיוחדת לחברים, של סרט שאני אוהב - לרגל יום ההולדת שלי. רעיון נפלא, יקר להחריד כך מסתבר ומלא חששות. דאגתי גם להזמנות תואמות עם תמונת הסרט - "חתונת רפאים" על גביהן, חילקתי אותן, התקשרתי 7 פעמים לכל אחד, ולרגע היה נדמה שהכל בסדר.
אבל אז הגיעו החששות, מה אם אף אחד לא יבוא? מה אם יבואו יותר מדי? (עשיתי קצת אובר-בוקינג כיאה לאירוע שרוצה להצליח) מה יהיה אם יהיה בלאגן עם הסרט? מה אם אף אחד לא יאהב אותו?
את עניין הסרט ניטרלתי די מראש, בלי קשר לכך שאני אוהב את טים ברטון ואת "חתונת רפאים" בפרט, הסרט הוא פשוט נוח לצפייה ע"י קהל רחב, הוא מצויר, הוא עשוי היטב, הוא מדבר על אהבה, הוא מצחיק, מלא בשירים משעשעים, מבטאים הורסים ומתורגם לא רע בכלל.
את עניין ההענות לא יכולתי לעמוד, אבל הגיעו 27 אנשים, שמילאו כמעט לגמרי את האולם, פתחתי במילות תודה קצרצרות והסרט הוקרן, לא לפני שהיתה התכנסות חביבה בלאונג' המקסים של האוזן. היה פשוט נפלא, וגם הפרט הקטן שהיה החולצה הנוראית שלי, לא העיב בכלל על האירוע. זו הייתה חגיגה נהדרת, שכולם אהבו - וכולם יזכרו.
אולי אני צריך להיות מפיק אירועים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
