אם יש משהו שאני באמת נגדו, הוא פעילות קבוצתית במסגרת הצבא. טיולים, סיורים, דברים שכוללים מקומות שמהם יכולים להפיל אותך בצחוק האנשים הסדיסטים שאיתם אתה משרת. אני משתדל להימנע מכל חוויה כזאת, אבל משום מה מהפלגה במימי הים התיכון, ביום רביעי שעבר, שהיא ללא ספק פעילות בעלת פוטנציאל נזק עצום, לא השתדלתי להתחמק יותר מדי, אפילו "זרמתי".
אז כך, הגענו בקבוצה גדולה מדי למרינה בהרצליה, לא לפני שנאלצתי לחכות חצי שעה שיאספו אותי מצומת הרצליה פיתוח (אבל ניצלתי את הזמן היטב, א.בוקר וביקור קצרצר ומועיל במזארין) אבל נעזוב את זה :) היינו כל כך רבים שצעירי המחלקה שלי נאלצו לבלות את זמנם על החוף בהפלגה הראשונה, בזמן שרובנו נהננו מסקיפר די משעשע, שיחד עם המפקד שלי (סקיפר רציני מאוד בזכות עצמו) ניווטו אותנו אל "לב ים" (23.8 מטר עומק).
היה הכי כיף שאפשר, ואפילו אכלתי כדור שוקולד שהחברה של מישהו מהמחלקה שלי הכינה. לא היו שיחות עמוקות מדי עם אנשים, ואולי טוב שכך, אני לא במצב הכי טוב להתחברות כרגע.
חזרנו למרינה והפלגנו שוב, עם אלה שחיכו, ובלי כמה שהתנדבו לרדת, ובפעם הזו הצלחתי להישרף היטב, מה שגרר גיחה מהירה לסופר פארם בארנה וקנייה של ג'ל אלוורה, ומריחה אינטסיבית שלו בימים שלאחר מכן.
אבל שוב, היה ממש כיף.