יש המון יתרונות בסטטוס המחודש שלי, גר לבד בת"א. אף אחד לא יושב לי על הראש, אף אחד לא באמת אומר לי מה לעשות - אני אדון לעצמי. זה לא שאני עושה מסיבות בריכה מהשקיעה ועד הזריחה עם בחורים ערומים וחלקים, אבל עדיין, האפשרות בהחלט קורצת.
האפשרות כ"כ קורצת שבשבוע השלישי כאן, מצאתי ארבעה בחורים שונים להכיר מקרוב. אחד בצורה מתוכננת, השני שהיה עבר מאוד נשכח אצלי (יצאנו לפני שנתיים), שלישי שהיה ממש מיותר ורביעי שהתחיל איתי ברחוב. אף אחד לא התחיל איתי ברחוב. מאוד קשה לגרום לי לשנות תוכניות, אני מאוד מקובע. וההצעה שלו הוציאה אותי משיווי משקל, שיניתי תוכניות. הצטערתי על כך. לרוב, במקרים האלה, אני לא מסופק באמת. גם אם גמרתי. אני לא מתחבר לזה, ובגלל זה הפסקתי עם זה. כלומר, טכנית, ניסיתי להמשיך, אבל ויתרתי על זה לחלוטין לפני שבוע.
המחסור בסקס קיים, לא היום ספציפית. אבל אני מעדיף מגע תמים, או לא תמים כ"כ, שלא קשור מיידית לסקס. רגל חמה להתחכך בה, יד להעביר עליה אצבע ברפרוף, אוזן לנשוף קלות קרוב אליה.
לחיות בת"א לבד זה מוזר, אני לא מבלה כמו שחשבתי שאבלה, אבל אני עדיין מרוצה. ההתרחקות, המחשבות לפעמים מציקות, אבל אני מרגיש אדון לעצמי.
אני חושב שאיבדתי את זה בכתיבה, כאילו יש כיוון כלשהו, אבל אני לא מצליח לממש אותו. אני רואה חזון מאוד מסודר לגבי העתיד, כביכול, אבל למעשה אני לא רואה אותו באמת. אני רוצה לכתוב כמעט כל יום, אבל משכיח את זה ועוזב את זה בצד. וכך, עבר חודש כמעט בלי כתיבה. אולי מלבד איזו ביקורת על "אדמה משוגעת" שמאוד נהנתי בו.
בכלל, לאחרונה אני רואה הרבה סרטים שוב, זה מרענן, התגעגעתי לסינמטק. עשיתי גם מנוי ב"בלוקבאסטר" לא רחוק מהבית, יש לי 17 סרטים לראות בשנה הקרובה, צריך לעמוד בזה, בהחלט. אני חושב שאני אצליח. הרבה יותר כיף לראות סרט עם מישהו ולא לבד, ניסיתי אתמול, אני ממש רוצה שוב. רגל חמה, יד, אוזן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
