I Might B The 1

כבר לא מעט זמן יש סיפורים ברחבי היחידה שלי אודות הקפיטריה המסתורית שפתחו בבניין שמולנו. המקום בו האייס קפה סמיך וזול, הסנדוויצ'ים איכותיים ויש בר לשבת לידו, עם כסאות - לא עוד שולחנות גבוהים כמו בפיתיה, סוף סוף מקום עם שיק לא צבאי.

כבר די מספיק זמן אני חושב שאני חייב לעצמי ביקור שם. לא בגלל הקוראסונים החמים או האייס פסיפלורה ששמו יצא למרחקים, אלא סתם, כדי לא לפספס את החוויה החוץ צבאית, רק כ- 14 קומות מתחת ללשכתו של ד. - ראש המטה הכללי.

אז היום הציעו לי ללכת לשקם, בדרך כלל אני מוותר בקלות, אבל חשבתי שזו הזדמנות טובה ליישם את החלטה 779 שלי, ללכת לראות את הקפיטריה המסתורית.

היינו בשקם, חזרנו, נזכרנו ששכחנו את הקפיטריה. חזרנו על עקבותינו וסרנו לקפיטריה כדי שאני ממש אתאכזב.

אז נכון, התפריט נראה פחות בלוי, והאייס קפה זול בשקל מזה שבבניין שנמצא מרחק הליכה של דקה וחצי מאיתנו, ואין ספק שנקי שם (כל זמן מנקות שם בחורות שגילן משולש משלי), אבל זה צבא זה? זה קפיטריה זה? הכל מישמש באמצע. מי קונה קוראסון שוקולד מסלסלה שהיא פתוחה באוויר? ולמה הסנדוויצ'ים כ"כ עייפים? למה לא נתנו להם לישון בלילה?

:-(

עדיף כבר ביקור בעזריאלי.

התקנתי, זה הלך חלק ומהר. אפילו הדפסתי שני עמודים. אני גאה בעצמי שזה קרה כ"כ מהר, עכשיו הדור הקודם התחייב לפנות את הקודמת. מעניין מתי זה יקרה...

ביום שישי התפרסמה כתבה די גדולה על יריב חבוט. הכרתי את השם כמובן, ולמען האמת - לא היה לי כוח לקרוא את כל הכתבה, קראתי קטעים נבחרים ואת רשימת הבלוגים המצליחים ביותר.

זה די מגניב, שאנשים מוצאים זמן לכתוב כל הזמן. בעצם זמן תמיד אפשר למצוא, אבל כוח, ורצון. זה מעורר הערכה, והנה, זרובבלה אפילו זכתה לאיזכור בעיתון. ואני? אני בטח אקבל עוד שני קוראים לפוסט הזה :D.