I Might B The 1

אחרי שכמעט השלמתי עם העובדה שהחג ייחגג בחיק משפחתי הקרובה מאוד בלבד, ברגע האחרון דודה שלי הזמינה אותנו אליה, לחגוג איתה ועם בת הדודה שלי, בעלה ושני הילדים שלהם (11 ו- 10). חשבתי שזה יהיה נחמד, למרות ההזמנה המאוחרת, והאצתי באמא שלי להסכים. בדיעבד, אני מתחרט מעט.

הגענו, היה ברור לי שאני לא אשתלב. נשאלו שאלות סתם כך, הועלו נושאים מעצבנים. לא אכלתי הרבה, דודה שלי רטנה על זה כל הזמן, וטענה שזה לא בסדר. לא אכלתי הרבה בעיקר בגלל שלא היה ממש טעים, לא בגלל סיבות אחרות, באמת. גם במנה האחרונה דיללתי, אבל אז היא התפנתה להתעסק במחלפות ראשה של הנכדה האומללה שלה, שניכר על פניה ועל פני אח שלה כמה הם מבוהלים מההורים שלהם, יד קשה, גם בשנות ה- 2000.

ואז הגיע ז'קו אייזנברג לשולחן. למה הוא גאה על ההשתמטות שלו? לא חשבתי שזה נכון לומר שהוא גאה בכך, כמו שמדובר בחלק לגיטימי מהאישיות שלו והוא לא חייב להסתיר את זה, בניגוד למה שבת דודתי סברה. השיחה גלשה לרגע לאמנים ישראליים וחוסר הכישרון המובהק שלהם (בחסות בעלה הצלם ה"כשרוני"), אבל משם צץ נושא הגאווה גם במובן ההומו-לסבי.

חשוב לומר שמשפחתי המורחבת לא יודעת דבר על הנטיה המינית שלי, בעיקר משום שאני בקושי נפגש או מדבר איתם, עם שני הצדדים. מדובר באנשים, בשני הצדדים, שקשה להם לומר מילה טובה בכל נושא, ובכל דבר טוב שיקרה לך הם יצליחו למצוא רע, לגרום לך להרגיש רע, או סתם ינסו להוכיח עליונות עליך. אתם יודעים, משפחה.

בת הדודה שלי שפכה בתוך 5 דקות כ"כ הרבה תיאוריות הומופוביות, שלא יכולתי לשתוק או להנהן. היא לא סוברת שמגיע לנו להתחתן, או לחיות בכלל. זו מחלה שיש למגר, והסיבה שלה זה הומואים זקנים שמכריחים בחורים צעירים לשכב איתם ומכניסים להם לראש שרק גברים זה טוב. תוך דקות, גם בעלה היה בעסק, תוך כדי זה שהוא אמר שאני צעיר וטיפש ולא מבין בהלכות החיים. והרגשתי בשדה קרב.

מצד אחד לא רציתי להיכנס לויכוח, מצד שני היה קשה לשתוק נוכח פרץ השטויות, ואכן לא שתקתי. בהתחלה זה היה רק אני, אבל בהמשך אפילו אמא ואבא שלי צידדו בנקודות שהעלתי, בזמן שדודה שלי צועקת שזו מחלה :X. ערערתי את בטחונה בעיקר בנושא "ההומואים שפוגעים לי בזכויות", ופסלתי את הניסיון להשוות את זה לחרדים. הבורות שלהם בנושא היתה מדהימה, למרות כל המחקרים הפסיכולוגיים אותם הם טוענים שהם מכירים.

החלק הרע היה שאמא שלי לא מרגישה טוב עכשיו, בעיקר בזכות הלחץ הזה, ואני שמח שברגע השיא לא אמרתי שום דבר אודות הנטיה שלי, כי אולי אותם זה היה מפיל מהרגליים, אבל אמא שלי הייתה מקבלת במקום התקף לב, לטענתה.

עכשיו נותר לעבור את משוכת סוכות, שבה אני מתכוון להתאפק. כי הצדדים נגדי שם די רבים (ככה זה עם צד בוכרי מנישואין במשפחה).

לפעמים אני קורא משהו ופשוט מזדעזע, אין לי מה לומר מעבר. את הקטע הזה (וסליחה על הפגיעה בזכויות יוצרים - כל הזכויות שמורות ל סאונה פרדייז באטרף :X) מצאתי באטרף. אני רוצה להאמין שזו בדיחה, או סיפור בדיה, אבל משהו אומר לי שלא. וזה פשוט, הא, הא, בעעע:

"

הוא נראה טוב והיה לו ריח טוב של בושם אז החלטתי לפתוח הכל אמרתי מה יכול להיות ננסה ואם לא הוא לא מכיר אותי וגם אם כן אני תמיד יכול להכחיש הרי אני בארון בצורה מטורפת... אין צ'אנס שמישהו ידע, אז שאלתי אותו אם יש לו חברה והוא אמר שלא, ואז בחיוך הוא אמר רוצה להיות חבר שלי?, החסרתי פעימה ורצתי שהוא יתכוון לזה, אחרי שנייה פלטתי גם לי אין חברה ואני מספק את עצמי מידי פעם, ואז הוא פנה ושאל: אתה הומו?, לא! השבתי, אבל ממש בא לי לנסות, אני לא הכתובת הוא התגונן ןאז הוא פנה לחצות את הכביש ואני לא הנחתי לו, למה אתה עובר לצד שני שאלתי, מה נבהלת?, אל תדאג אני לא הומו סתם בא לי לנסות ואז הוא אמר אני ממש לא בכיוון בכל אופן שאלתי אותו מה שו הוא ענה טל והמשיך ללכת מהר, למה אתה ממהר כ"כ שאלתי ואז הוא אמר עזוב אותי, וצעקתי בניסיון אחרון, בוא ננסה.... והוא אמר: עזוב אותי מה אתה דפוק זה מלא מחלות, תעשה את זה עם אישה כמו בן אדם.

קיצרתי את הסיפור כי השעה מאוחרת ואני אחרי אימון וממש אין לי כח לכתוב! טל מרחוב הגליל, אם אתה קורא את זה, אני יודע שאתה הומו, אני פשוט יודע, אל תנסה להסתיר ואני ישמח להתפנק איתך אז דבר איתי שלח הודעה....

חברים, הוא הומו ועל זה אני חותם cash money

"

לא הייתי רוצה להכיר כזה בן אדם. שאם נוסיף אותו לבחור שחיפש "עבודה נורמלית" שבשבילו זה "עבודה לא קשה שמכניסה המון כסף" והיה מוכן לרמות אנשים בעסקאות פירמידה, בהחלט יום חיובי לאתר ההכרויות הישראלי...

אסור לטעות ולחשוב שאני תמים וחסוד. תמים אולי כן, כיאה לרדיקל ופרפקציוניסט - אני מאמין שכל אדם הוא טוב מיסודו, אבל חסוד? כנראה שהתואר הזה כבר אבד לי אי שם לפני תקופה.

עד לפני שנתיים וכמה שבועות הייתי בתול לחלוטין - לא נשיקה, לא מגע מיני, לא ליקוק תמים באוזן. בקושי מסאז' טפשי באיזו מסיבה לא מוצלחת. ואז יצאתי מהארון, קצת שמנמן, הרבה חסר בטחון, הרבה ממושקף, קצת בור בעסקי אהבה/מיטה.

לפני שיצאתי מהארון (וגם אחרי, אבל לעיתים ממש רחוקות) הייתי מתקשר לקוים החמים. מעין קוים שאפשר למצוא בהם סקס או שיחה. הייתי מנתק לכל מי שנשמע מעניין במיוחד, או מעשי במיוחד. לא רציתי להיקשר. תמיד הייתי מנתק. לאחרונה אני מתקשר לשם בחופשים מהצבא, שעמום או משהו בסגנון, לא ברור בדיוק מה.

אף פעם לא פגשתי בחור, בצורה כלשהיא, ודהרתי למיטה שלו. במקרים הגרועים ביותר, קדמו לזה כמה ימים/שבועות/חודשים של שיחות תיאום מעיקות או סתם שיחות חסרות תוכן משמעותי. אף פעם לא חשבתי שמישהו ידהר למיטה שלי, במיוחד לא כשהתקשרתי הבוקר, מתוך שעמום וחרמנות בוקר קלה לקו החם ההוא.

ואז הוא היה על קו, פתאום אומר דברים שנשמעים נורא מוכרים, אנחנו זורקים שמות יחדיו, וצוחקים על אנשים לא מוצלחים במיוחד מהצבא. אני מכיר אותם מהצבא, הוא מהעבודה בתקשורת. היה נחמד, החלפנו טלפונים, הוא אמר שהוא במילא מגיע לעיר שלי. אמרתי לו "בוא".

התיאור נשמע חביב, והבן אדם נשמע שווה שיחה לפחות. שיחה לא הייתה שם, לפחות לא ארוכה, והוא אכן היה חביב, חביב עד כדי כך שהברכיים שלי רועדות עדיין, 40 דקות אחרי שהוא הלך, שעה וחצי אחרי שהוא הגיע.

על המיטה שלי, מאובזר לחלוטין (חומר סיכה בשקיקית ניידת?!, קונדומים בשפע ומה שתרצו), על המיטה שלי, זה קרה. עם טלפון מהעבודה שלו באמצע, מאמא שלי בהתחלה, על המיטה שלי - שלא חשבתי שמישהו יעשה בה משהו, זה קרה.

על המיטה שלי!

עדיין עם ברכיים רועדות, מנסה להסוות שאריות... מנסה לחשוב מה זה אומר עליי עכשיו? זה אני? אני רוצה מישהו אחד, לצחוק איתו, לדבר על אנשים ששנינו מכירים ואז להגיע למיטה שלי, שלו, שלנו - כמה פעמים, לא אחת.

ועדיין... על המיטה שלי, עכשיו, לפני חצי שעה, הוא גמר.