|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 יום הולדת #3
לזה חיכיתי הרבה זמן. את זה תכננתי יותר מדי זמן. על זה חשבתי יותר מדי שעות. לגבי זה דאגתי, המון. המסיבה - אני תמיד צריך להפיק אירוע כלשהוא, עד כה האירוע כלל אוכל במסעדה, 3 מסעדות שונות ב 3 שנים רצופות. השנה הבזיק לי רעיון שונה. ביקרתי באוזן השלישית במסגרת פסטיבל הגאווה ביוני וראיתי סרט באולמות הקולנוע הקטנים שלהם. הסרט היה נוראי, אבל המקום עצמו - עילוי!
מיד חשבתי לערוך שם הקרנה מיוחדת לחברים, של סרט שאני אוהב - לרגל יום ההולדת שלי. רעיון נפלא, יקר להחריד כך מסתבר ומלא חששות. דאגתי גם להזמנות תואמות עם תמונת הסרט - "חתונת רפאים" על גביהן, חילקתי אותן, התקשרתי 7 פעמים לכל אחד, ולרגע היה נדמה שהכל בסדר.
אבל אז הגיעו החששות, מה אם אף אחד לא יבוא? מה אם יבואו יותר מדי? (עשיתי קצת אובר-בוקינג כיאה לאירוע שרוצה להצליח) מה יהיה אם יהיה בלאגן עם הסרט? מה אם אף אחד לא יאהב אותו?
את עניין הסרט ניטרלתי די מראש, בלי קשר לכך שאני אוהב את טים ברטון ואת "חתונת רפאים" בפרט, הסרט הוא פשוט נוח לצפייה ע"י קהל רחב, הוא מצויר, הוא עשוי היטב, הוא מדבר על אהבה, הוא מצחיק, מלא בשירים משעשעים, מבטאים הורסים ומתורגם לא רע בכלל.
את עניין ההענות לא יכולתי לעמוד, אבל הגיעו 27 אנשים, שמילאו כמעט לגמרי את האולם, פתחתי במילות תודה קצרצרות והסרט הוקרן, לא לפני שהיתה התכנסות חביבה בלאונג' המקסים של האוזן. היה פשוט נפלא, וגם הפרט הקטן שהיה החולצה הנוראית שלי, לא העיב בכלל על האירוע. זו הייתה חגיגה נהדרת, שכולם אהבו - וכולם יזכרו.
אולי אני צריך להיות מפיק אירועים?
| |
מה אני רוצה?
אני לא אוהב מסיבות, או יותר נכון את טעם הלוואי המיותר שהן משאירות אצלי בפה. ולמרות זאת, פקדתי בשבועות האחרונים, כל שבוע מסיבה אחרת. הפאג בחמישי שעבר והלילה מסיבת אירוויזיון שכוחת אל באיזה מועדון ביזארי עם נדנדות. היה נחמד, לכאורה. אבל זה תמיד לכאורה.
הייתה מוזיקה שאני אוהב (כן, אני אוהב אירווזיונים), היו אנשים שאני מכיר, ובאתי עם ערן שאותו אני מחבב. לזכותו ייאמר שהוא אפילו ישב בשקט וסבל. ואז בעידודי הוא פנה למישהו, ורבע שעה אחרי זה הם כבר היו אחד על השני לחלוטין. לא הפריע לי, באמת. הוא הלך איתו, אחרי שהוא שאל אם זה בסדר מבחינתי. היה שם מישהו חמוד, למעשה כמה, אבל אחד במיוחד. מצאתי תירוץ מאוד מפגר להתחיל לדבר איתו, ומהשלב הראשון של השיחה זה היה ברור שהוא לא מעוניין. המשכנו לדבר, הוא העיר שהוא מעוניין במישהו שאני מכיר. למרבה נחמדותי הלא ברורה בעליל, ניסיתי לחבר, אך זה שאני מכיר יוצא עם מישהו. בסופו של דבר, אני ודו' החלפנו מספרים, לא ברור למה, וממש לא ברור לי מה אני אעשה עם המספר.
יצאתי משם, לבד, מהורהר. אחרי לבטים לגבי כניסה לאוויטה שלא הייתי בה חודשים, התיישבתי על ספסל ברוטשילד ובהיתי. הייתי זקוק לזה אולי. הגעתי לכל מיני מסקנות. אני לא יכול להמשיך לנהל את הפורום שאני מנהל. הוא גוזל ממני זמן ומונע ממני חופש שאני יכול להעניק לעצמי. חופש מהרשת, שלעיתים אני זקוק לו. אני צריך לסיים את הדבר הלא ברור שיש לי עם ד', זה מיותר, ולא הולך לשום מקום, עדיף לי לבד, באמת. אני צריך לאכול ביום כיפור, בשבילי, כדי שביום כיפור הבא אני אהיה בריא ואוכל לצום.
| |
 מה הבעיה איתי?
אני כותב מתוך עצבנות, מתוך רגש אמיתי, שאני חווה עכשיו, לא בדיליי של כמה שעות או ימים. אני כותב כי מציק לי ואני לא יודע ממש למה אני עושה את מה שאני עושה. הלכתי היום למסיבה, עם ליאב. אני אוהב את ליאב, על אמת. אכפת לי ממנו, אני מוכן להשאיל לו כסף, אני אוהב להקשיב לשטויות שלו, אני נהנה לדבר איתו ולספר לו דברים, ואני מעריך אותו מאוד.
הגעתי למסיבה הזאת במצב כפית, די השלמתי עם הסיכויים הנמוכים שלי למצוא מישהו במסיבה, אז ויתרתי על זה מראש. עם ליאב זה היה ברור שהוא ימצא מישהו. מצאתי את עצמי מבלה חצי ערב עם שתי ידידות שלו בשיחות שונות (דירות - על זה צריך סריית קטעים כתובים שלמה ונפרדת, וסרטים) ואז התפנתי לרקוד קצת, ניסיתי להתחיל לרקוד עם מישהו והוא לא שיתף פעולה ואז מישהו אחר דווקא כן.
הוא התגלה כדי הפכפך, הסתובבתי לשניה לתת לליאב השיכור למחצה כסף לשתייה נוספת (חבר שדואג, בכל זאת) והוא נעלם. מצאתי אותו אחר כך, ניסיתי לעלות שלב מריקודים צמודים, אבל זה לא התקבל בברכה, ולא היה לי כוח להתעקש. אבל ברגע שאתה טועם קצת, אתה חייב יותר, יותר ויותר - לפחות ככה זה אצלי.
פגשתי ידיד (עלאק ידיד, שכבתי איתו ב 27.10.05 [זוכר תאריכים כפייתי :X] פעמיים בלילה אחד, ושבוע וקצת אחרי כן הוא הביא לי פרחים ליום הולדת [ביזארי]), והוא הציע שהוא ימצא לי מישהו וגם יתחיל איתו עבורי. איך נאמר, ניסה ניסה, לא עבד - לא סייע בכלל למורל שלי.
באותו הזמן, ליאב מצא לו איזה חתיך תורן (שלמען האמת, גם אני לא הייתי מסרב להכיר מקרוב) ואחרי לחצים חברתיים מאסיביים (כולל ממני) הם החלו לממש את הקשר שלהם בפומבי. הייתי שמח, באמת.
אבל אז גיליתי את השעה. למרות שסיכמתי עם ליאב שנלך מוקדם (אני רוצה לישון, מחר יש לי עבודה ואני צריך ללמוד לקורס שמתחיל ביום שני) השעה הייתה 3:30 ולא היו שום סימני עזיבת לשון של הבחור מצידו. החלטתי לא להפריע ולתת לו זמן. גם ב 4:00 שום דבר לא השתנה, ואז פנתה אליי בחורה ושאלה אותי אם אני הומו (האמת שכמה פעמים שאלו אותי את זה הערב, אבל לא משנה) הנהנתי והיא ביקשה שאני אתחיל עם ידיד שלה. הוא היה די שווה, אז ניגשתי, והוא היה נחמד בהתחלה אבל אז התקרר ממש, איזה מכר שלי היה שם והוא אמר שהוא יקשר ביננו. כשהגעתי למסקנה שאני לא צריך לוותר מהר (3 דקות אחר כך) הם כבר נעלמו. נותרתי בבאסה קלה.
ואז הגיעה סאגת היציאה. ליאב רצה שאני אחזיר אותו ואת הבחור אליו, ולא הייתה לי בעיה עם זה, אבל הם התחילו להתעכב ביציאה, ואני כבר הייתי לחוץ לישון והביתה והכל. והוא, בשנטי שלו, כאילו כל מה שסיכמנו לא שווה כלום. הייתי ממש עצבני, גם נהגתי כמו אדיוט, ובעטתי בעמוד לפני, והוא ניסה להסביר, אבל אמרתי לו שאין לי כוח, כי באמת לא היה לי.
מה לא בסדר איתי? אני לא חושב שאני מקנא בו ובבחור ההוא, אני שמח בשבילם, אבל גם אני רוצה להיות במקום ההוא, ואני כל כך מרגיש שאני לא ואני לא רואה את עצמי אף פעם שם... :X
| |
דפים:
| כינוי:
Rain Maker בן: 39
|