לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I Might B The 1

אני מתעצל לכתוב בדר"כ, אבל מנסה להילחם בזה, מקווה שכאן אני גם אצליח. המון הגיגים, דברים שאני חייב להוציא, זה מה שבטח יופיע כאן. עם זאת, אני יכול להבטיח. אבל אני לא מבטיח לקיים :)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יום הולדת #3


לזה חיכיתי הרבה זמן. את זה תכננתי יותר מדי זמן. על זה חשבתי יותר מדי שעות. לגבי זה דאגתי, המון. המסיבה - אני תמיד צריך להפיק אירוע כלשהוא, עד כה האירוע כלל אוכל במסעדה, 3 מסעדות שונות ב 3 שנים רצופות. השנה הבזיק לי רעיון שונה. ביקרתי באוזן השלישית במסגרת פסטיבל הגאווה ביוני וראיתי סרט באולמות הקולנוע הקטנים שלהם. הסרט היה נוראי, אבל המקום עצמו - עילוי!

 

מיד חשבתי לערוך שם הקרנה מיוחדת לחברים, של סרט שאני אוהב - לרגל יום ההולדת שלי. רעיון נפלא, יקר להחריד כך מסתבר ומלא חששות. דאגתי גם להזמנות תואמות עם תמונת הסרט - "חתונת רפאים" על גביהן, חילקתי אותן, התקשרתי 7 פעמים לכל אחד, ולרגע היה נדמה שהכל בסדר.

 

אבל אז הגיעו החששות, מה אם אף אחד לא יבוא? מה אם יבואו יותר מדי? (עשיתי קצת אובר-בוקינג כיאה לאירוע שרוצה להצליח) מה יהיה אם יהיה בלאגן עם הסרט? מה אם אף אחד לא יאהב אותו?

 

את עניין הסרט ניטרלתי די מראש, בלי קשר לכך שאני אוהב את טים ברטון ואת "חתונת רפאים" בפרט, הסרט הוא פשוט נוח לצפייה ע"י קהל רחב, הוא מצויר, הוא עשוי היטב, הוא מדבר על אהבה, הוא מצחיק, מלא בשירים משעשעים, מבטאים הורסים ומתורגם לא רע בכלל.

 

את עניין ההענות לא יכולתי לעמוד, אבל הגיעו 27 אנשים, שמילאו כמעט לגמרי את האולם, פתחתי במילות תודה קצרצרות והסרט הוקרן, לא לפני שהיתה התכנסות חביבה בלאונג' המקסים של האוזן. היה פשוט נפלא, וגם הפרט הקטן שהיה החולצה הנוראית שלי, לא העיב בכלל על האירוע. זו הייתה חגיגה נהדרת, שכולם אהבו - וכולם יזכרו.

 

אולי אני צריך להיות מפיק אירועים?

נכתב על ידי Rain Maker , 12/11/2006 21:24   בקטגוריות Me Me Me, קולנוע, מסיבות  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"מלח הארץ" - לא באמת


 

כשעושים סרט, צריך להכיר בעובדה שלעיתים קרובות התוכן לא מספיק כדי להפוך את הסרט לשובר קופות, או לפחות לרווחי. אז מוסיפים אפקט או שניים, מציידים את הסרט בסצנות מרהיבות, או במקרה של האחים ברבש ו"מלח הארץ" גונבים שטיקים הוליוודיים ומרכיבים קאסט פופולארי ולא מפסיקים להזכיר את השם ברבש בכל הזדמנות. ההתקהלות הגדולה סביב הסרט נגרמה בעיקר בגלל יחסי ציבור נכון, כי אני לא רואה שיחות עמוקות על תוכנו דקה לאחר הסיום.

 

דקה לתוך הסרט, היה ברור לי ולחלק הקטן בעולם שלא היה קשור לקאסט בצורה כלשהי, שלא נראה משהו חדש במיוחד בסרט הזה. השוטים מוכרים, המשחק (בעיקר של אקי אבני ואלון נוימן) לא משכנע בכלל. תוך כדי הסרט פשוט יכולתי לתאר במדויק מה יקרה בסצנה הבאה. לא היה שום טוויסט שתפס את העין או הראש ועניין במיוחד.

 

מדובר בדרמת פשע, שבשלב מסוים הופכת לקומדיה מקאברית לא ברורה ואז חוזרת להיות דרמת פשע. כתב חדשות שמתחיל להידרדר בגלל התמכרות להימורים מגייס את שלושת החברים הטובים משירותו הצבאי – קצין, צלף ועוד אחד שלא ברור עד עכשיו מה תפקידו בכוח, והוא עצמו חובש. הם מנצלים שירות מילואים כדי לשדוד קזינו פיראטי, אי שם מאחורי מגדלי עזריאלי. הדברים מסתבכים מעבר לתוכניות הצפויות וכיסוי העקבות של הארבעה לא מספיק, עד שהם נשברים.

 

בדרך, הברבשים לא חוסכים מאיתנו שום דימוי ססגוני ומלא סטיגמות לגבי רוסים (הרוסייה באבל? בוא נביא לה וודקה), בונים דמויות לא אמינות במיוחד (ממש בתחילת הסרט), רובן שטוחות, אפילו אלה של הגיבורים הראשיים, ולא משקיעים בכלל בסט ופשוט מעתיקים חדרים שלמים מ"איקאה" ו"הביטאט", ללא שום ניסיון למקוריות ותעוזה. בנוסף, הסרט נסגר, אולי משיקולי מחסור בזמן, בצורה מאוד קטועה ולא מסודרת.

 

הניסיון המאולץ והיומרני ליצור כאן, ברחובות תל אביב, על רקע המגדלים החדשים, סצנת פשע לוהטת נכשל. הוא לא נראה אמין, נדמה שאפילו השחקנים לא לוקחים את העניין ברצינות. עם זאת, ראוי לציון המשחק הטוב של לימור גולדשטיין, שמוכיחה שהיא יכולה לעבור גם מסך קולנועי היטב. הייתי מעדיף אותה בתפקיד יותר טוב, בסרט יותר טוב או בתיאטרון.

 

נכתב על ידי Rain Maker , 8/7/2006 13:52   בקטגוריות קולנוע, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שקרים נפרדים - ביקורת על הסרט


 

שקרים נפרדים | בימוי: ג'וליאן פלווס | Seprate Lies | Dir: Juilan Fellowes

 

ראשית אני חייב לציין שתי עובדות. אחת, זאת הפעם הראשונה שכתבתי ביקורת על סרט כלשהו בימי חיי. שנייה, אני לא מומחה לקולנוע ובטח ובטח רחוק מהסטנדרטים של גידי אורשר ושאר חבריו לעיסוק. אני בסה"כ בחור רגיל שעשה מנוי לסינמטק ומנצל אותו היטב, בין היתר להקרנות טרום בכורה שונות.

 

אז כמו שציינתי כבר קודם, הרבה אני עוד לא יודע ומכיר בעולם הקולנוע ולכן השם ג'וליאן פלווס לא ריגש אותי או גרם לי למשהו מיוחד כשהזמנתי כרטיס לסרט החדש שלו – "שקרים נפרדים". התיאור של הסרט בחוברת הסינמטק נשמע מאתגר ומעניין, ובהחלט היה מחמיא. נוסיף לכך את העובדות שלא היה משהו טוב יותר לעשות ביום שישי בערב ואת כך שהדס, עמיתה, ראתה את הסרט בטרום בכורה אחרת וטענה שאסור להחמיץ – וזה היה בהחלט משהו שלא יכולתי לפספס.

 

הסרט מספר על זוג בורגני טיפוסי פחות או יותר. היא, אן (אמילי ווטסון), צעירה יותר, אשת חברה משועממת שמחפשת בידור מכל סוג שהוא. הוא, ג'יימס (טום ווילקינסון), עורך דין מזדקן ועסוק למדי שמטביע את עצמו בעבודה. הם מחזיקים דירה בלונדון ובית בכפר, כיאה למעמד, ומטיילים ביניהם. יום אחד, קצת לפני שהם מארחים את חבריהם מהכפר למסיבה קטנה, פוגעת מכונית באיש רוכב על אופניים. קצת לפני כן, מכירה אן את וויליאם בויל (רופרט אוורט), בן אצולה נהנתן שמצליח לגרום לה להתרגשות לא מעטה. מכאן הדברים מתחילים להסתבך.

 

בתחילת הסרט לא יכולתי להבין אם באמת מדובר בסרט או בפרסומת ללנד-רובר. זה היה הסרט. הסצנה הראשונה, ואולי גם המנחה של הסרט הוצאה ממקומה ברצף הכרונולוגי למרות שזה לא נראה ככה בתחילת הסיפור. מאוחר יותר חוזרים אליה שוב ושוב, כשכל פעם מוסיפים פרטים נוספים והיא מהווה את הציר המרכזי של הסיפור.

 

הסרט די קצר (85 דקות), והדברים מתגלגלים בו די מהר. בחלקו, יש לומר, הוא מעט צפוי, לפחות מבחינת הטקסטים. לטעמי פלווס נוגע כאן בשני רבדים, שניהם נוגעים למעמד הבורגני. הראשון, ואולי העיקרי, הוא המוסר הכפול שנועד להגן על כל אותם אנשים שכבודם חשוב עד מאוד. השני, מספר על אישה, נהנתנית, שלא יודעת להחליט בין ליבה לבין ראשה ולא ברור מה מניע אותה בסופו של דבר, כסף או רגשות. היא נעה על קו, קו של התלבטות, אבל צריכה שיחליטו בשבילה לאן היא תפנה בסוף הקו. באחת נקודות השיא בסרט היא שואלת את ג'יימס למה הוא מעמיד אותה במבחנים אם הוא יודע שהיא תיכשל, הוא לא עונה לה. אבל לולא הוא היה מעמיד אותה במבחנים האלה, היא לא הייתה מתקדמת בחיים, היא לא הייתה מגיעה לפתרון שמתאים לה.

 

השלישייה הזו שנוצרת בין אוורט, ווילקנסון וווטסון היא דרמטית, קומית ותיאטרלית עד מאוד. ברגע שהבגידה מתגלה, היא לא מוסתרת מאחורי מילים יפות אלא נאמרת בברור. אפילו במקום עבודתו ווילקינסון לא מסתיר את דבר הבגידה – עניין שלפחות בעיניי היה מוזר עקב המעמד והיוקרה שהוא אמור לשדר. המשחק של השלושה, כמו גם של שחקני המשנה הוא יוצא דופן באיכותו, ומוסיף לסרט עוד הרבה מעבר למה שהיינו יכולים לצפות.

 

לסיכום, סרט באמת נהדר, צפיית חובה לדעתי, אי אפשר לצאת ולא להיות מושפע איכשהו.

 

נכתב על ידי Rain Maker , 8/5/2006 23:53   בקטגוריות קולנוע  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  Rain Maker

בן: 39




2,314
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRain Maker אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Rain Maker ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)