I Might B The 1

לרונה היה יום הולדת ב- 29.10. שנה שעברה חגגנו אחד על אחד, והחלטנו שאנחנו עושים מזה מסורת ולכן מצאנו את עצמנו מתכננים את סושי סמבה כבר לפני כמה חודשים - וזה קרה, סוף סוף.

התיאורים המעולים על המסעדה, הסיפורים של ליאב, התמונות - עשו לנו חשק אדיר, והיו ציפיות ואני שמח לומר - לא התאכזבתי בכלל (חוץ מהעובדה שאין שם תחתיות לכוסות). מדהים כמה מסעדה יכולה להיות טרנדית ומיוחדת ועדיין לא פלצנית - דבר שלא קיים כמעט בת"א.

היה לי חשוב לאכול דברים שאני לא אמצא בסושיות רגילות לכן לקחתי רול חם עם סלמון בתנור, ניגירי צלופח וניגירי קוויאר שהיו נהדרים, וגם בטטה בטמפורה שהייתה שמנונית להפליא. שילבתי גם קצת מהמנות של רונה, שלקחה פלאפל פולי סויה ורול אבוקדו שהיה פשוט אך נהדר. חלקנו גם ירקות צלויים שהיו טעימים ופריכים.  

בנוסף, אחרי שסיפרתי למארחת שיש לנו ימי הולדת, זכינו למנה אחרונה ע"ח המסעדה - מושלמת מכל הבחינות - עוגת שוקולד עם כדור וניל ובננה מקורמלת - המנה האהובה עלינו :)

אחרי זה הגעתי הביתה וזכיתי לראות את המתנה הנהדרת שקיבלתי - המתנה הראשונה - חולצה מקסימה של זארה, מאוד מתאימה לי, אמא שלי התלהבה עד מאוד ואמרה שיש לרונה טעם משובח, טוב, זה לא סוד. בנוסף קיבלתי שוקולדים עם תמונות של רמברנדט, וברכה נהדרת ומרגשת שמאוד אהבתי ואנצור אותה.

המתנה שלה הייתה עשויה במחשבה רבה מצידי, אספתי כל מיני דברים שהיא קשורה אליהם, והכנסתי אותם לקופסה של איקאה שהיא מאוד אוהבת ויכולה להיות שימושית לדברים אחרים. הוספתי גם חטיפי חלווה שהיא ממש אוהבת, ולא מזמן היא שלחה לי SMS שהפתעתי אותה מאוד והיא אהבה. שמחתי :)

אני אוהב את רונה.

אחרי שבשבת הקודמת היא יצאה לטיול שטח (מיני ישראל ופיקניק בים) עם החבר שלה, ר' (השילוב של שמות השניים יותר מדי מצחיק מכדי באמת לומר אותו), רונה הודיעה אתמול שגם היום לא תהיה לנו השעה + השבועית שלנו פנים מול פנים באחד מבתי הקפה בהרצליה פיתוח, לא נורא, אני רגיל להיות לבד.

אבל אז הפתעה, אחרי "בנות גילמור" (התוכנית שאנחנו רואים יחד, כל אחד בבית שלו כמובן ומתאכזבים כל פרק מחדש - עונה גרועה) היא התקשרה, נשמעה מאוכזבת ואמרה שהיא רוצה להיות ספונטנית (אחרי שבכיתי לה שאני מתוכנן מדי) ושנצא. אז היינו ספונטניים, ושלשם שינוי התחשק לה ארקפה הקטן בהרצליה פיתוח. מצאנו חניה במהירות, כשעל הספסל מולנו היה קבצן עם אולסטאר (קבצני פיתוח :X) והלכנו לסניף.

אין לי ציפיות אדירות מארקפה, גם מה שאני מזמין הוא לא כזה בעייתי (זה לא שאני מזמין לטה פרדו עם קצף כפול, חלב דל שומן וטיפת רום צרפתי משנת 86 או משהו כזו) - גרניטה מוקה בשבילי, אספרסו קר עם חלב דל שומן בשבילה ובדר"כ משהו אכיל כדי לחלוק [לא שנסיים אותו מתישהו]. אז הגרניטה היה מימי, האספרסו לא באמת היה אספרסו ולא היה בו מספיק חלב, והמשהו לחלוק כלל פירות יער והיה אדום למרות שהיה כתוב עליו שזו עוגת לימון, והוא לא היה הכי טרי בעולם. תוסיפו לזה מזלג אחד במקום שניים וסדרת טעויות מביכה כדי להשיג את השני אשר במהלכן נמצאו עבורנו מזלג גדול, כף וכפית, גם אחרי שקיבלנו מזלג, חסך במפיות, וסתם מלצרים גמלוניים מדי. אני מציע לוותר על השירות לשולחן. לקחת בעצמנו היה יכול להיות פשוט הרבה יותר קל. בנוסף לכל זה, לא אכלנו או שתינו יותר מדי כמובן, וזה גרר כל אחד מהמלצרים וגם את מנהל המשמרת לפנות אלינו ולשאול אם הכל בסדר/טעים. ומה נגיד? היה סביר, אז שיקרנו. מקווה שאני לא אבלה בשירותים יותר מדי זמן בלילה.

עניין המדפסת הרבה יותר משעשע. לפני כמה שבועות נשארו 5 ש"ח על השולחן שלי, לא יודע למה. עודף מאיזו חניה באיזה מקום דלוח סביר להניח. שמתי אותם על הדף העליון במדפסת, נראה נחמד שם. כשהדפסתי רשימת דירות מהומלס, שכחתי על קיומו של המטבע, והדף הודפס, אבל הדף הבא נתקע. לא הבנתי מה קרה, ומשכתי ומשכתי, עד שיחד עם הדף, עף קדימה גם המטבע :O וגיליתי שהוא שבר את הגלגל שמושך את הדפים במדפסת. זה לא שאהבתי אותה יותר מדי, כבר חצי שנה שהיא דוחה השתלת דיו שחור, ואני נאלץ להשתמש בזה הצבעוני יתר על המידה, והיא גם ממש ממש מרעישה, כאילו היא חווה שרשרת אורגזמות פראיות. בקיצור, לא הכי ידידותית למשתמש, ועמדתי לקנות חדשה, מתישהו, כשזה ממש יפריע - עשיתי לבה בעצם טובה! המתת חסד.

אז היום זה קרה, אחרי ששבוע שעבר (לפני דלקת הגרון) סקרתי מחירי מדפסות ובחרתי אחת, התחרטתי והחלטתי לקנות את הזולה היותר. אז המוכרת (הלא רעה בכלל לעומת הקודמות, ראו ביקורי הקודם בסניף) ניסתה מאוד לשכנע אותי לקנות את היותר יקרה, אבל עמדתי על שלי, בערך וקניתי את הזולה. עכשיו אני מציע שנהמר כמה זמן ייקח עד שאני אחבר אותה, מישהו מעוניין לשים כסף? :P

והאם אני כותב יותר מדי? אכן לא ברור, יום שבת אחד והמון פוסטים, כנראה שהיה מה להגיד, הא?

*אקורד סיום*

אני אוהב פסטיבלים, אבל רק בשעות מאוד מסוימות ואחרי שחקרתי לעומק מה בדיוק יש שם. מבחינתי, כמעט לכל דבר, צריך לבוא מוכן, עם כמה שיותר פרטים.

את פסטיבל נחלת בנימין אני פוקד זו הפעם השניה, מתוך 4 פעמים שהוא נערך. בפעם שעברה הייתי עם ידידה מהצבא( שכבר הספקתי לא לדבר איתה ממש מאז והיא הספיקה לצאת מהיחידה, בערך, חתיכת סיפור בפני עצמו, לבלוג שלה אני מניח), בשעה מאוחרת משהו, ומצאנו את עצמנו אוכלים בישיבה את אותה מנה במסעדה איטלקית פושטית למדי, דבר שנוגד את כל העקרונות שלי בפסטיבלי אוכל (ביקרתי בכל כך הרבה שגיבשתי רשימת עקרונות מאוד רצינית), והנה הם בקצרה:

1. תמיד תאכל משהו קל ולא כבד, בעיקר כדי שתוכל לנסות דברים אחרים.

2. אל תאכל את כל המנה, כדי שתוכל לנסות דברים אחרים.

3. תאכל דברים שאתה לא תאכל ביום יום.

4. תאכל במסעדות שלא ניסית את התפריט שלהן בעבר.

5. תאכל אוכל שאתה לא מעז להזמין במסעדות, כי כאן זה בקטן ובזול.

6. תמיד אבל תמיד, שמע להמלצות רבות ככל האפשר, גבש מנות/מסעדות מהבית כבר.

6 מצוות פסטיבלי האוכל כאמור. ולא, אין בכך בכדי לומר שלא נהנתי ממה שאכלתי שם, אפילו מאוד, אבל זה פשוט חוטא לכל עיקרון הפסטיבל, בשביל זה אני פשוט יכול לצאת למסעדה ואני עושה את זה מדי פעם, אז אדרבא.

הפעם הלכתי עם מישהו נחמד, וניסיתי לבהר את כללי המשחק מראש, אם כי במקרה שלו, בניגוד לה שהיא אוכלת נבלות טרפות וכל הבא ליד ולפה, הוא דווקא קצת יותר קפדן, ופירות ים למשל נפסלו, וכך נעלמה לה מסעדה שלמה מתוך 7. עוד כמה יצאו מהספר על בסיס חוסר ועניין ופסילה ע"י אחד מששת חוקי הברזל לעיל, נשארה לה תהל (ולמעשה גם פסטוריוס, אבל היא נפסלה עקב הזמן הקצר שנותר לנו אל מול ההמתנה הארוכה - ועקב כלל ברזל (*) נוסף, שאומר "אל תחכה בתור למסעדה".

אז נחתנו בתהל ודגמנו שתי מנות, סיגרים עם בשר סרטנים וכדורי ריזוטו עם טלה וצנוברים, שתיהן טעמתי בקטנה, והיה מצוין, אבל איכשהוא כל האירוע עצמו היה די בינוני, וזה היה מאכזב למדי.

עכשיו נשאר לחכות ל"טעם העיר 11" בתקווה שהרשימה המצוינת של המסעדות שם אכן תוכיח את עצמה.