אחרי שכמעט השלמתי עם העובדה שהחג ייחגג בחיק משפחתי הקרובה מאוד בלבד, ברגע האחרון דודה שלי הזמינה אותנו אליה, לחגוג איתה ועם בת הדודה שלי, בעלה ושני הילדים שלהם (11 ו- 10). חשבתי שזה יהיה נחמד, למרות ההזמנה המאוחרת, והאצתי באמא שלי להסכים. בדיעבד, אני מתחרט מעט.
הגענו, היה ברור לי שאני לא אשתלב. נשאלו שאלות סתם כך, הועלו נושאים מעצבנים. לא אכלתי הרבה, דודה שלי רטנה על זה כל הזמן, וטענה שזה לא בסדר. לא אכלתי הרבה בעיקר בגלל שלא היה ממש טעים, לא בגלל סיבות אחרות, באמת. גם במנה האחרונה דיללתי, אבל אז היא התפנתה להתעסק במחלפות ראשה של הנכדה האומללה שלה, שניכר על פניה ועל פני אח שלה כמה הם מבוהלים מההורים שלהם, יד קשה, גם בשנות ה- 2000.
ואז הגיע ז'קו אייזנברג לשולחן. למה הוא גאה על ההשתמטות שלו? לא חשבתי שזה נכון לומר שהוא גאה בכך, כמו שמדובר בחלק לגיטימי מהאישיות שלו והוא לא חייב להסתיר את זה, בניגוד למה שבת דודתי סברה. השיחה גלשה לרגע לאמנים ישראליים וחוסר הכישרון המובהק שלהם (בחסות בעלה הצלם ה"כשרוני"), אבל משם צץ נושא הגאווה גם במובן ההומו-לסבי.
חשוב לומר שמשפחתי המורחבת לא יודעת דבר על הנטיה המינית שלי, בעיקר משום שאני בקושי נפגש או מדבר איתם, עם שני הצדדים. מדובר באנשים, בשני הצדדים, שקשה להם לומר מילה טובה בכל נושא, ובכל דבר טוב שיקרה לך הם יצליחו למצוא רע, לגרום לך להרגיש רע, או סתם ינסו להוכיח עליונות עליך. אתם יודעים, משפחה.
בת הדודה שלי שפכה בתוך 5 דקות כ"כ הרבה תיאוריות הומופוביות, שלא יכולתי לשתוק או להנהן. היא לא סוברת שמגיע לנו להתחתן, או לחיות בכלל. זו מחלה שיש למגר, והסיבה שלה זה הומואים זקנים שמכריחים בחורים צעירים לשכב איתם ומכניסים להם לראש שרק גברים זה טוב. תוך דקות, גם בעלה היה בעסק, תוך כדי זה שהוא אמר שאני צעיר וטיפש ולא מבין בהלכות החיים. והרגשתי בשדה קרב.
מצד אחד לא רציתי להיכנס לויכוח, מצד שני היה קשה לשתוק נוכח פרץ השטויות, ואכן לא שתקתי. בהתחלה זה היה רק אני, אבל בהמשך אפילו אמא ואבא שלי צידדו בנקודות שהעלתי, בזמן שדודה שלי צועקת שזו מחלה :X. ערערתי את בטחונה בעיקר בנושא "ההומואים שפוגעים לי בזכויות", ופסלתי את הניסיון להשוות את זה לחרדים. הבורות שלהם בנושא היתה מדהימה, למרות כל המחקרים הפסיכולוגיים אותם הם טוענים שהם מכירים.
החלק הרע היה שאמא שלי לא מרגישה טוב עכשיו, בעיקר בזכות הלחץ הזה, ואני שמח שברגע השיא לא אמרתי שום דבר אודות הנטיה שלי, כי אולי אותם זה היה מפיל מהרגליים, אבל אמא שלי הייתה מקבלת במקום התקף לב, לטענתה.
עכשיו נותר לעבור את משוכת סוכות, שבה אני מתכוון להתאפק. כי הצדדים נגדי שם די רבים (ככה זה עם צד בוכרי מנישואין במשפחה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
