I Might B The 1

זה יכולה להיות ביקורת על סרט, על איך שהוא עשוי, על כמות הנושאים שהוא נוגע בהם, בצורה חכמה ובולטת, אבל אני אתעלם מזה. מאוד נדיר שאני צופה בסרט והוא גורם לי למעשים, יותר מאשר למחשבות. אני לא אוכל בשר כבר יותר משבוע, לא חסר לי במיוחד, וזה מפתיע.

עד יום שישי האחרון האמנתי בכך שאני לא ממש יכול לשרוד יום בלי מנת בשר מזינה, ועכשיו אני מגלה שדווקא כן. אני לא חלש יותר, ולא זיהיתי תופעות לוואי כלשהן. זה כמובן משפיע על עניין התזונה, שיש בו בחודשיים האחרונים התפתחות לא חיובית, אבל אני מנסה לכפר. אני מניח שכאן זה לא המקום להרחיב.

סביבי כולם עדיין אוכלים בשר, זה לא מטריד אותי במיוחד. למרות שאני אוהב להיות בשליטה, ואני יודע את זה. למרות שאני חושב שדברים רבים עדיף שייעשו בדרך שלי, אני לא מרגיש צורך להטיף לאנשים מוסר על מה שהם אוכלים. בכלל, אני חושב שהגיע הזמן לשחרר קצת. כל דבר מלחיץ אותי, דוחף אותי לאיזו עמדה של התגוננות מעיקה. נמאס לי כבר, השאלה אם זה מספיק?

הפסקתי ללכת לנאוה. חשבתי על זה הרבה, חשבתי שצריך לעשות את זה בצורה מסודרת, אבל ברחתי כמו שפן. אולי שפן זה לא מדויק, אבל דחיתי איזו פגישה איתה, ולא הגעתי למועד המחודש. אני לא בטוח שהיא ממש שמה לב. אפשר לשמוח עליהם שהם לא ממש יצרו קשר איתך. אני לא מרגיש חסר גדול, בכלל בתקופה האחרונה איתה, במיוחד בפעם האחרונה, בה לא היה לי משהו להגיד והיא פשוט קיצרה את הפגישה, היא די נמאסה עליי. יכול להיות שזה עוד תסמין מההימאסות הכוללת של אנשים עליי, אחרי תקופה מסוימת. אני לא חושב.

אני כן חושב שצריך מרחק, מרחק שיגרום לאיזה געגוע, לתחושה של חסר. אני שונא קרבה מעיקה, אבל בכל זאת מגיע אליה בקלות. אני חושב על איך אפשר לפתור את זה - איך לפזר את התלות המעיקה שנוצרת לפעמים.

יש אור בחוץ, אבל די חשוך כאן.

יש המון יתרונות בסטטוס המחודש שלי, גר לבד בת"א. אף אחד לא יושב לי על הראש, אף אחד לא באמת אומר לי מה לעשות - אני אדון לעצמי. זה לא שאני עושה מסיבות בריכה מהשקיעה ועד הזריחה עם בחורים ערומים וחלקים, אבל עדיין, האפשרות בהחלט קורצת.

האפשרות כ"כ קורצת שבשבוע השלישי כאן, מצאתי ארבעה בחורים שונים להכיר מקרוב. אחד בצורה מתוכננת, השני שהיה עבר מאוד נשכח אצלי (יצאנו לפני שנתיים), שלישי שהיה ממש מיותר ורביעי שהתחיל איתי ברחוב. אף אחד לא התחיל איתי ברחוב. מאוד קשה לגרום לי לשנות תוכניות, אני מאוד מקובע. וההצעה שלו הוציאה אותי משיווי משקל, שיניתי תוכניות. הצטערתי על כך. לרוב, במקרים האלה, אני לא מסופק באמת. גם אם גמרתי. אני לא מתחבר לזה, ובגלל זה הפסקתי עם זה. כלומר, טכנית, ניסיתי להמשיך, אבל ויתרתי על זה לחלוטין לפני שבוע.

המחסור בסקס קיים, לא היום ספציפית. אבל אני מעדיף מגע תמים, או לא תמים כ"כ, שלא קשור מיידית לסקס. רגל חמה להתחכך בה, יד להעביר עליה אצבע ברפרוף, אוזן לנשוף קלות קרוב אליה.

לחיות בת"א לבד זה מוזר, אני לא מבלה כמו שחשבתי שאבלה, אבל אני עדיין מרוצה. ההתרחקות, המחשבות לפעמים מציקות, אבל אני מרגיש אדון לעצמי.

אני חושב שאיבדתי את זה בכתיבה, כאילו יש כיוון כלשהו, אבל אני לא מצליח לממש אותו. אני רואה חזון מאוד מסודר לגבי העתיד, כביכול, אבל למעשה אני לא רואה אותו באמת. אני רוצה לכתוב כמעט כל יום, אבל משכיח את זה ועוזב את זה בצד. וכך, עבר חודש כמעט בלי כתיבה. אולי מלבד איזו ביקורת על "אדמה משוגעת" שמאוד נהנתי בו.

בכלל, לאחרונה אני רואה הרבה סרטים שוב, זה מרענן, התגעגעתי לסינמטק. עשיתי גם מנוי ב"בלוקבאסטר" לא רחוק מהבית, יש לי 17 סרטים לראות בשנה הקרובה, צריך לעמוד בזה, בהחלט. אני חושב שאני אצליח. הרבה יותר כיף לראות סרט עם מישהו ולא לבד, ניסיתי אתמול, אני ממש רוצה שוב. רגל חמה, יד, אוזן.