אם יש משהו שאני שונאת זה שמזלזלים בי, 

חלק מהאנשים בלי שהם מכירים אותי בכלל.

אני ממש מעוצבנת מהשכנים שלנו, כמה ממש עברו את הגבול.

כמו השכנה שצרחה על הכלב שישתוק (עצם זה שהיא עמדה ליד החומה גרם לכלב לנבוח עליה)

היא צרחה ובסוף גם זרקה אבן עליו, הכלב בסדר למזלה היא לא פגעה בו.

או השכנה שקראה לי וקשקשה משהו על פסיכומטרי וכשחברה שלה אמרה היא נראית כמו אחת אם ראש על הכתפיים אז השכנה אמרה לה שמראה מטעה. ולדברי הילדים שלהם בעלה תלה את הכלב שלי" הפוך עם הראש למטה"

ויש בן של שנכים אחרים שהיה חוטף את הכלב בלי רשות כשהוא היה גור. ואפילו לא עזר לנעול את השער כי הוא קפץ מעל החומה (ותפסנו אותו בשקר)

והשכן הקריפי שכמה שנים כל פעם היה מטריד אני לא יודעת מה בדיוק היה אבל הוא היה סוג של מטריד כזה , הוא כמו חיכה לי כזה בפינות של הרחוב. מפחיד זה מפגר אבל ממש הוטרדתי ממנו למרות שהוא לא עשה כלום רק דיבר.

וזה ויש עוד כמה הם מוציאים אותי משלוותי. אני משתגעת בא לי כבר להתחיל ללמוד. או לעבור דירה ( לא יקרה עד תחילת הלימודים)