כשאני  שותקת  כנראה שאין לי יותר מה להגיד.  וכשאין לי מה להגיד  כנראה  שזה ממש לא  טוב. 

שוב הדיכאון ביקר. מזכיר  דברים נשכחים ותקופות  רחוקות. גלי רגש וגם של שמחה.

הכל משתנה,  חי,  זורם. מפחיד   אבל נתמודד!

 אני מתכוונת ללמוד לרכב על אופניים  דבר  שאף פעם לא למדתי מהפחד ליפול,  פחד  שגרם לי לא לנסות.  איזה בחור  גרם לי לרצות לנסות

אני אקנה  גם  קסדה ומגנים  ליתר ביטחון חח 

אני לא יכולה להרשות לעצמי לא לנסות.  אם אני ל אנסה דברים אני לא אדע  למה אני מסוגלת.

קשה לי לגור עם ההורים,  התנגשיות חוזרות ונשנות. מתגעגעת לגור לבד. 

ביקרתי פעמיים בתל אביב אחרי שלא הייתי שם  כמעט 3 חודשים (חוץ מביקור קטן ברידינג בחנוכה להופעה של אורפנד לנד)

בכל  פעם שאני מבקרת  אני נזכרת  כמה נחמד במרכז הרב הפחות מדכא מעכו.  כמה  חברים יש לי שם.  

אני בהחלט מרגישה שניסיעו  למרכז  זה סוג של בריחה. (מטופשת להפליא).

אני צריכה  לעשות  תיקון  לאנשים שראו אותי בדיכאון   אני  מאוד חייכנית  בדרך כלל. חוץ מברגעים  שלא ואני על סף  שבירה.

אני צריכ הלחזור ולהקיף את עצמי  באנשים שגורמים לי להרגיש טוב.  בנתיים  אני צריכה לאמץ  את  ההחלטות שלי  ואת הלבד.

לסמוך על  עצמי דבר  ראשון.  אולי לנסות להתמודד  עם עומסים רגשיים יותר טוב.  בחיי   אני צריכהלהפסיק לבכות  למרות שזה ממש משחרר

אם אני לא אנסה  אף פעם  אני לא אדע למה אני מסוגלת. למרות  שלפעמים נמאס לנסות

באמת שאין תלונות, חוץ מהרגילות כמובן. 

החיים שלי ממש נחמדים מצחיקים אותי ממש   גם ברגעים הקשים יותר.  דווקא פה תמונה החוכמה והכוחות. 

צריך להתמודד!  וזו הדרך המעט  טיפשית שלי 0 או ממש חכמה)   

תמיד יכול להיות יותר טוב,  אבל החוכמה  היא להגיע לשם  וגם בדרך  לשמוח   על מה שיש לך ולא ליפול לתהומות של  יאוש.

אני מאמינה  שבכל אדם  יש כוחות אדירים לטוב ולרע. צריך לדעת לנתב אותם. הכוחות האלה אפילו גדלים יותר  כשיש רשת   תוכמת של חברים ומשפחה.

אני מודעת שלא לכולם יש את הרשת הזו.

 החיוך שלי הביא לי כל כך הרבה דברים טובים,  וגם האומץ בעקיפין.

 כרגיל,  מרגישה בסרט ממש ממש דפוק שהוא איכשהו החיים שלי. 

 מה הסיכוי  שלא יהיה לי קו בבית או  פלאפון נייד וגם אינטרנט ובאותו זמן גם הצינור  של הדוד התפוצץ על הגג.  ואפילו חברת פלאפון נפלה כשאני לבד בבית.  רגע ממש מפחיד  שבגרתי  לכל  השכנים את המים בטעות מרוב הלחץ. משעשע  ממש. למזלי  דוד שלי  בא  ותיקן את הדוד  עוד באותו יום , ככה שלפחות מים זורמים היו לי  כשחזרתי מהעבודה.

 חברה שלי מתחתנת  ביום ראשון   זה עדיין לא נקלט ...  והיא תגור ברמת גן. הנה עוד סיבה לבקר בתל אביב יותר  :)