היום אני נוסעת ל3 שבועות..

המזוודה בכלל לא מוכנה וגם הראש לא

רק עכשיו הגעתי הביתה

כל כך מבולבלת.. כן לסוע לא לסוע?

בתור אדם בוגר שמכיר הכי טוב את הגוף שלו מצפים שאני אדע אם אני מסוגלת לעמוד בזה

אבל איך אני אדע?

הם לא מבינים שהכאב הנפשי שלי הרבה יותר חזק מהכאב הפיזי

מי מרגיש את זה בכלל????

נתנו לי משככי כאבים, חבישות והכל

רק שאף אחד לא נתן לי משכך כאבים ללב

למה הוא היה חייב להיות שם מולי

ברגעים שהכי קשה לי ולא להסתכל עליי..

ולמה אני לא מצליחה להרפות??

הוא הרי לא יסלח, ואין שומדבר שאני יכולה לעשות בנידון

כמה פעמים כבר חשבתי פשוט לתת סיבוב חד עם ההגה ולגמור עם זה

אני מבינה ואולי הייתי מגיבה אותו הדבר במקומו

הוא הלך עקפתי אותו עם האוטו ונעמדתי מולו

שיסתכל עליי כבר!!

הוא נעצר לרגע ואמר "עזבי זה לא יעזור" והמשיך ללכת

אחרי ששלחתי לו הודעה וכבר ביקשתי שיפסיק להתעלם ואם הוא יכול לרגע לשים בצד ולזכור שפעם היה לו אכפת

כנראה שאני כבר אמורה לקלוט שזהו

אין דרך חזרה

איבדתי אותו לנצח

תת פריקה בכתף שמאל

מתיחה במרפק ימין

דלקת בכתף ימין

ויד שנרדמת בגלל לחץ על עצב

אבל כל זה לא מתקרב לכמה שהלב שלי כואב..