אז לקחו איזה 3 שיחות איתו

המון בכי

ושיחה אחת עם פסיכולוג

כדי להבין מה שכולם כבר ידעו מזמן..

זהו

אני נכנעת.. אני מפסיקה להלחם

הרי כל מה שאני אגיד, כל הבכי שבעולם

לא ישנו את המצב

ולא שלא ידעתי את זה..

פשוט כל כך פחדתי להתגבר

כי ידעתי שאם אני לא נלחמת אף אחד לא נלחם

וזה אבוד

אבל לפעמים צריך ללכת נגד האינסטינקט הבסיסי

לנסות גישות אחרות

אני לא שוכחת אותו

ואני לא מפסיקה לאהוב..

אבל אני כן מוציאה אותו מהחיים שלי

אולי יום אחד אחרי שיעבור הרבה זמן,

הוא יחזור להסתכל עליי אחרת

ואני מאמינה שזה יקרה

אבל אני לא אשב ואחכה לו.. אני אמשיך לחיות עד אז

יכול להיות גם שעד אז יהיה מישהו אחר,

שימלא את החור שהוא השאיר לי בלב..

בינתיים.. בתור מקצוענית, אני חייבת להתמקד בדברים החשובים כרגע

לשים את כל החיים בצד ולהתמקד במה שהכי חשוב לי

מה שעבדתי שנה שלמה כדי להשיג

משהו שיותר חשוב לי גם ממנו..

נחזור מבולגריה ומשם נמשיך הלאה

בכל מקרה.. יהיה בסדר

שתהיה שנה טובה

אלוהים יודע שאני זקוקה לזה..