אני כאילו לא מאמינה שכל הדברים האלה קורים לי

אפילו בבולגריה נכשלתי. אין מה להגיד זה מבאס

אבל לחזור לפה ולראות אותו זה כל כך הרבה יותר..

אני מרגישה שאני כבר חופרת על זה יותר מדי

ושכבר הכל היה בסדר וככה גם נראה לכולם

אבל אני פשוט חייבת לפרוק את זה כבר

הכל לא בסדר! אני פשוט לא יכולה לראות אותו

אני מרגישה שאני משתגעת.. אני מאבדת את זה

כשאני רואה אותו פשוט הכל עולה מחדש

כמה שאני אוהבת אותו וכמה שאני שונאת אותו

כמה שבאלי לחבק אותו וכמה שבאלי להרביץ לו ולהכאיב לו

להזכר בכל הטוב שהיה לנו

לעומת כל הרע שהוא גרם לי ועשה לי..

באמת שניסיתי.. להתמודד עם השינוי

ואני גם יודעת שזה לא יכול לעבור

וגם אם הוא ירצה הכל בחזרה..

אני בעצמי לא יכולה לסלוח לו.. לא שהוא ירצה

אני מרגישה כל כך מזויפת

כל כך מתאמצת לשחק אותה שהכל טוב

כשכל מה שעניין אותי בחו"ל זה זה שהוא לא אמר לי בהצלחה

אפילו כשכבר נכשלתי..

ויש לי עוד משימות להצליח בהן..

ואני כבר בחילוקי דעות עם עצמי מה יותר חשוב

מרגישה כאילו יש לי פיצול אישיות

הצד האמוציונלי והצד הלוגי

וזה אף פעם לא ביחד..

אני כבר לא מצליחה להתמודד..

והצד האמוציונלי הורג את הצד השני

אי אפשר להסביר את זה במילים

זה פשוט סערת רגשות שאני חושבת שאני הולכת להתפוצץ!!!

ואני יודעת שזה לא נורמלי

זה לא תקין וזה גם לא בריא

שלא נדבר על עוד בחור בחיי שפתאום הופיע משום מקום!

אלוהים יודע מה הוא עשה שם..

אבל לפחות איתו הצלחתי להתמודד כמו שצריך

אני פשוט לא יכולה לתת לאף אחד יותר לשחק בי ככה..

ובסופו של דבר.. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לו

אבל החוקים אומרים שאסור..

אני צריכה להרפות כי זה לא נותן כלום

אבל באמת שהוא צריך להבין

שאם אי פעם היה לו אכפת אז שיבין כמה שהוא הכאיב

ולא שווה כלום כל הטוב שהוא עשה אם זה מה שקרה בסוף

הוא זה שצריך להתנצל

וזה שהוא היחיד שהתנהג כמו בנאדם לא הופך אותו לקדוש

לא הופך אותי לאסירת תודה כל החיים

זו לא הסיבה שאני מוכנה לעשות בשבילו הכל

זו רק החברות שהיתה ביננו אחכ

נמאס לי..