אני כאילו לא מאמינה שכל הדברים האלה קורים לי

אפילו בבולגריה נכשלתי. אין מה להגיד זה מבאס

אבל לחזור לפה ולראות אותו זה כל כך הרבה יותר..

אני מרגישה שאני כבר חופרת על זה יותר מדי

ושכבר הכל היה בסדר וככה גם נראה לכולם

אבל אני פשוט חייבת לפרוק את זה כבר

הכל לא בסדר! אני פשוט לא יכולה לראות אותו

אני מרגישה שאני משתגעת.. אני מאבדת את זה

כשאני רואה אותו פשוט הכל עולה מחדש

כמה שאני אוהבת אותו וכמה שאני שונאת אותו

כמה שבאלי לחבק אותו וכמה שבאלי להרביץ לו ולהכאיב לו

להזכר בכל הטוב שהיה לנו

לעומת כל הרע שהוא גרם לי ועשה לי..

באמת שניסיתי.. להתמודד עם השינוי

ואני גם יודעת שזה לא יכול לעבור

וגם אם הוא ירצה הכל בחזרה..

אני בעצמי לא יכולה לסלוח לו.. לא שהוא ירצה

אני מרגישה כל כך מזויפת

כל כך מתאמצת לשחק אותה שהכל טוב

כשכל מה שעניין אותי בחו"ל זה זה שהוא לא אמר לי בהצלחה

אפילו כשכבר נכשלתי..

ויש לי עוד משימות להצליח בהן..

ואני כבר בחילוקי דעות עם עצמי מה יותר חשוב

מרגישה כאילו יש לי פיצול אישיות

הצד האמוציונלי והצד הלוגי

וזה אף פעם לא ביחד..

אני כבר לא מצליחה להתמודד..

והצד האמוציונלי הורג את הצד השני

אי אפשר להסביר את זה במילים

זה פשוט סערת רגשות שאני חושבת שאני הולכת להתפוצץ!!!

ואני יודעת שזה לא נורמלי

זה לא תקין וזה גם לא בריא

שלא נדבר על עוד בחור בחיי שפתאום הופיע משום מקום!

אלוהים יודע מה הוא עשה שם..

אבל לפחות איתו הצלחתי להתמודד כמו שצריך

אני פשוט לא יכולה לתת לאף אחד יותר לשחק בי ככה..

ובסופו של דבר.. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לו

אבל החוקים אומרים שאסור..

אני צריכה להרפות כי זה לא נותן כלום

אבל באמת שהוא צריך להבין

שאם אי פעם היה לו אכפת אז שיבין כמה שהוא הכאיב

ולא שווה כלום כל הטוב שהוא עשה אם זה מה שקרה בסוף

הוא זה שצריך להתנצל

וזה שהוא היחיד שהתנהג כמו בנאדם לא הופך אותו לקדוש

לא הופך אותי לאסירת תודה כל החיים

זו לא הסיבה שאני מוכנה לעשות בשבילו הכל

זו רק החברות שהיתה ביננו אחכ

נמאס לי..

מה נראה לו?

שהוא יגיד שהוא שונא כל דבר בי

ואז יבוא לשבת איתנו לאכול?

שהוא אומר שהוא לא יכול להסתכל עליי

ואז לבוא אליי לחדר ולשבת ולנהל שיחות עם כולם כאילו כלום לא קרה?

מה הוא רוצה ממני מה??

כבר הוצאתי אותו מהחיים

אני מתעצבנת כל פעם שאני רואה אותו

נזכרת במה הוא אמר לי ומה הוא עשה לי

לא רוצה להיות איתו לא רוצה לראות אותו

הוא ניצח

הוא הצליח להפוך את כל האהבה שלי לכעס

זה מה שהוא רצה לא?

בתוך תוכי אני יודעת שאני עדיין מתגעגעת

אבל אני לא חושבת על זה ככה

כי אני פגועה ומבחינתי הוא זה שהיה לא בסדר

אז באמת שאני לא יודעת מה הוא רוצה כבר

ואני מחזיקה את עצמי לא ללכת ולשאול

לא מראה לו שהוא מזיז לי בכלל

אתמול הלכתי והייתי עם השותף שלו לחדר

"האקס המיתולוגי", אחרי שעברו כמעט שנתיים

אחלה טוויסט בעלילה אה?

רק שהפעם אני סותמת את הפה שלי..

לאף אחד אין זכות לדעת כמה שזה מעניין..

אני טסה היום לבולגריה וזה מה שחשוב!

אבל משומה.. עדיין כואב שהוא לא איחל לי בהצלחה..

אז לקחו איזה 3 שיחות איתו

המון בכי

ושיחה אחת עם פסיכולוג

כדי להבין מה שכולם כבר ידעו מזמן..

זהו

אני נכנעת.. אני מפסיקה להלחם

הרי כל מה שאני אגיד, כל הבכי שבעולם

לא ישנו את המצב

ולא שלא ידעתי את זה..

פשוט כל כך פחדתי להתגבר

כי ידעתי שאם אני לא נלחמת אף אחד לא נלחם

וזה אבוד

אבל לפעמים צריך ללכת נגד האינסטינקט הבסיסי

לנסות גישות אחרות

אני לא שוכחת אותו

ואני לא מפסיקה לאהוב..

אבל אני כן מוציאה אותו מהחיים שלי

אולי יום אחד אחרי שיעבור הרבה זמן,

הוא יחזור להסתכל עליי אחרת

ואני מאמינה שזה יקרה

אבל אני לא אשב ואחכה לו.. אני אמשיך לחיות עד אז

יכול להיות גם שעד אז יהיה מישהו אחר,

שימלא את החור שהוא השאיר לי בלב..

בינתיים.. בתור מקצוענית, אני חייבת להתמקד בדברים החשובים כרגע

לשים את כל החיים בצד ולהתמקד במה שהכי חשוב לי

מה שעבדתי שנה שלמה כדי להשיג

משהו שיותר חשוב לי גם ממנו..

נחזור מבולגריה ומשם נמשיך הלאה

בכל מקרה.. יהיה בסדר

שתהיה שנה טובה

אלוהים יודע שאני זקוקה לזה..