רציתי להתחבר לאדמה שוב, להיות מחובר לקרקע בצורה נעימה, באותה צורה של ידיעת הכל עם רגש פשוט, לא מצלצל, לא עוד רועד בתוכך ותוך כדי יכול להתקיים ולעשות במציאות. תוך כדי יכול לחפש עבודה. רציתי את החיבור הזה לאדמה, את הירידה לקרקע הנפלאה הזאת, אך נגיעה אחת בלב שוב הוציאה הכל, את כל הכאב. רוצה שתחזור ההרגשה הטובה של החיבור לקרקע והרגש הפשוט הלא רועד ומצלצל של ידיעת הכל, ואז להמשיך איתה. רוצה את זה כ"כ.

כל מה שאני אומר לעצמי בימים האחרונים הוא להמשיך לצאת, להמשיך את ההרגשה בראש של אני בחוץ ולצאת החוצה גם פיזית אם צריך, איבדתי את החיבור לאדמה, את הירידה לקרקע. היה לי את זה רק לכמה שניות, ידעתי שזה יהיה כך, אבל ידעתי מה אני צריך לעשות ואני עוד יודע, והכאב לא הורגש. ועכשיו, הוא חזר-לא חזר, וגם להתמסר כולי אליו לא מתאים עכשיו, לא נכון עכשיו, לא צריך עכשיו. הכאב שוב מפיל אותי, ולא מצליח להרים. צריך להיכנס שוב פנימה לחיבור, לפשטות. רק מקווה..שאהיה באמת מסוגל. לאט לאט וברגע. חיבור. לצאת.