ואתם הגעתם, בפרץ התרגשות ובלאגן, ואני לא יכול שלא לשמוח מהחיבוקים שאני מקבל ממכם, כ"כ חמים, כ"כ אוהבים. האם כל זה רק בגלל שמצאתי עבודה? לא, עכשיו אתם מסוגלים לאהוב אותי, עכשיו אני יותר קרוב ואולי אני מתרחק שוב. אבל לעולם איני אתרחק באמת. בכל פרץ ההתרגשות והבלאגן איני מסוגל להגיד לכם, חושב לי באיזשהוא כאב, תסכול, שאתם לא יודעים, אבל מרגיש טוב עם עצמי, וכרגע משקר, מסתיר. תופס את אמא לפני שהיא הולכת אליכם, אומר לה ומבקש ממנה עזרה, עם וויכוח קטן, והיא יודעת למה אבל לא קולטת שזה לא עניין טכני.
אני לא מסתכל לכם בעיניים כי אני לא מסוגל, ובינתיים אנחנו מדברים אחד עם השני וכשעודד מגיע אני ממהר לסיים לשתות והולך, כי צד שלישי יגלה את האמת. זה למה תפסתי את אמא. כי איכפת לי ממכם, ואמא תדע ואולי תסביר, אבל אתם בכל מקרה תבינו. אמא, זה חייב לכאוב, ואת מתחמקת מזה.
היום ערב ראש השנה. אז אני מסתגר בחדר, כי בארוחת הערב אצטרך להיות מלא אנרגיות או להתמודד ולהנות או להכחיש וכאילו להנות-אבל מבפנים לסבול, לכן אני צריך להיות לבד, לעבוד על עצמי, להתכונן, ולהרגיש טוב קודם כל, רגוע, זורם, שקט, אוויר.
ואם היא, רעות, צועקת, בוכה, מגינה בחירוף נפש, אז מצבי טוב.
אז זה לך, וזה לך, אחי הגדול, אהבתי אלייך.
פיז'ו 92
הימים חמים אבל בלילה קר
כל השכונה ישנה
אבל אתה נשארת ער
האם אתה זוכר?
שמים מלאים בכוכבים
חוזרים הביתה רטובים
עם נעליים נשכבים על המיטה
ואתה קטן
ילקוט וסנדלים
הרבה אבק בין בית ספר לחצר
ומתחילים שיעור חשבון,תפתח
מחברת עיפרון
ושאלות לפתור על דף
כשמהחלון הקיץ עף
פיז'ו 92 וחופש ממלא
את העיניים אל תסגור
תהיה תמיד באור
אפילו שבנתיים הזמן בועט קדימה
זה בסדר,רק תזכור
לשמור לך עוד שביל לחזור
ורק תיסע לאט
גם כשהכביש דוחק
אני חוזרת כבר
הבית לא יהיה עוד ריק
אתה צודק זה לא פשוט כשזה בוער
אז אתה אוסף את עצמך
וכל היתר משתחרר
_____________________________
הימים חמים והלילה קר, אבל אתה נשארת ער, האם אתה זוכר? שמיים מלאים בכוכבים, חוזרים הביתה רטובים, עם נעליים נשכבים על המיטה, ואתה קטן.
אתה גדול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: