לקח זמן עד שהבנתי שאני מעדיפה מכללה על אוניברסיטה.
אחרי שדיברתי בערך עם כל מי שאני מכירה (כולל אנשים שאני מניחה שעד רגע זה מנסים להיזכר מי אני) כולם אמרו לי שכשהולכים ללמוד תקשורת עדיף ללכת על מכללה ששמה דגש על פרקטיקה ולא רק תיאוריה.
לקח לי עוד עשרות בזבוזי ימי חופש על ימים פתוחים של מכללות בחורים נידחים כדי להיסגר על מכללת ספיר.
ולקח לי עוד 9 חודשים למצוא דירה....
לבד. רק אני. בלי שותפים.
גברים הם עם לא הגייני, אין מה לעשות. ואני לא מתכוונת לדרוש מאיזה אדיוט שירים את התחתונים שלו מהכניסה למקלחת.
ונשים, ובכן, בהתחשב בעובדה ששתינו נשים, שתינו חוות ערבול הורמונלי פעם בחודש, אני בטוחה שנמצא משהו לריב עליו במשך שלושת השנים שלנו יחד (בכל זאת, יכול להיות שהיא קנתה משהו מהקולקציה החדשה של קסטרו. גאד.)
אז חיפשתי דירה לבד.
קודם כל, כל הקיבוצים באזור בתפוסה מלאה, נכנסתי לרשימות המתנה של אולי 17 קיבוצים, ובעוד כמה אחראי-ישוב פשוט חייכו ואמרו לי לא לטרוח... אז החלטתי לחפש באשקלון (כי עם כל החיבה שלי לריצות פתאומיות למרחבים מוגנים, תגורו אתם בשדרות!)
אני רוצה להגיד שבאשקלון תפסו תחת! אמנם זול בהרבה מהכלובים בת"א (2500 לא כולל כלום על 25 מ"ר?!) אבל בהחלט לא מה שהיית מצפה מעיר שאחד מהמשקעים העיקריים שלה הוא גראדים.
בעצתו של בן דודי האשקלוני (ששב והתנצל שאחותו החצופה התנחלה ביחידת הדיור המשפחתית) חיפשתי בשכונת ברנע, שם אוכלוסיית הערסים ממועטת, אבל שכר הדירה לא יורד מ2000 (בדר"כ כולל הכל).
כבר כמעט סגרתי בחודש אפריל על דירה עם נוף לים, עד שבן דודי היקר התקשר והודיע שהשכן שלו מחפש דייר ליחידת דיור דומה לשל אחותו (50 מ"ר) בשכ"ד נמוך בכמה מאות מהממוצע. כ"כ התרגשתי עד שהוא בישר לי את החדשות הרעות: הוא רוצה כניסה כבר בחודש הבא, כלומר מאי.
טוב נו, אני לא הולכת לעזוב את הבנק, בשום מקום באשקלון לא ישלמו לי ככה. ואני גם לא הולכת לשלם סתם שכ"ד במשך חמישה חודשים כדי שישמור לי אותה. אז ויתרתי.
אבל ביוני בן דודי שיחיה שוב התקשר עם בשורות: החוזה של הדייר הנוכחי עד אוקטובר.
אלוהים, כמה אושר! נסעתי לאשקלון לבדוק על מה כל ההתלהבות: בעל הבית נפלא, חייכן, מוסכניק (וזה נחוץ לי. אוהו זה נחוץ לי.) והיחידה לא גדולה כמו של בת הדודה שלי, היא הרבה יותר גדולה!. חצר קטנה משלי, מטבח שלא יבייש תוכנית בישול (באל ג'זירה), סלון מאובזר, חדר שינה מקסים וחדר נוסף, ממ"ד שהוסב לחדר ארונות.
אממה, שומדבר לא עובד בקלות, וברור שעם איך שהדירה נראית, והשכ"ד הכ"כ נמוך, לא הייתי הקופצת היחידה. איתי באו להתרשם עוד כמה סטודנטים, חלקם זוגות וחלקם שותפים, מה שגרם לי להבין שהיחידה הזו אשכרה מתאימה לשניים, ואני אשכרה יכולה להרשות את כולה לי! לי!!!
בסופו של דבר הוא חתם איתי חוזה, מה שגרם לי להתקשר לחבר'ה מהבסיס ולספר להם שבקרוב נהיה קרובים, ואז אחד הקצינים שלנו, לקח אותי לראות מקצוע בו אני יכולה לעבוד כדי לממן את שכר הדירה: שכר בסמים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
