הרבה בגלל גילי הצעיר אף פעם לא הייתי במסיבת רווקות. ולכן דווקא די שמחתי כשהדס, חברתי הטובה מהצבא, התקשרה והודיעה לי נרגשת שהיא מצאה את האחד, שמבשל לה, דואג לה, אוהב אותה, מתגעגע אליה, מתעניין איך עבר היום שלה, שהוא הסקס המושלם שלא פוזל לאחרות ושעכשיו היא החליטה לוותר על כל זה ולהתחתן איתו.
כמובן שגררתי לאירוע את שחר, גם היא חברה שלנו מהתקופה היפה במג'ב אילת ומעבר לזה היא הבחורה הכי צינית שאני מכירה .(והיא בלונדינית טבעית, יש פה הישג).
הזוועה התרחשה בווילה של ההורים של הדס בת"א, מסביב לבריכה צלולה מדי. שמחתי שלפחות יש לי הזדמנות להשוויץ בבקיני החדש שלי, שעלה לי כמו ארבעה ימי עבודה (וב"ימי עבודה" אני מתכוונת ללילות עבודה כנערת ליווי של אוליגרכים). איך שנכנסנו קידמו את פנינו פרצופי סמיילי דביקים, שחיבקו והמטירו עלינו "בקרוב אצלך!" כשבעצם מה שהתכוונו זה "בקרוב אצלי!!! אצליייי!!!!!"
בהתחלה עוד התגוננו ב"לא כזה קרוב..." ו"כן.. הכלה חתמה קבע.. הכרנו אותה כשהיינו בשירות סדיר אנחנו עוד די צעירות..." בסוף פשוט התייאשנו וענינו "בעזרת השם" כאילו השלב הבא היה לעטות שביס ולהסתובב 7 פעמים סביב הדי ג'יי.
באמצע הערב איבדתי את שחר, ולצערי מצאתי אותה ליד הבופה מפטפטת עם רווקה בת 40. "הו הנה בר!" שחר הצמידה אותי אליה באותו מבט של תעזבי-אותי-שוב-ואני-קושרת-אותך-לכסא-וזורקת-לבריכה.
הזקנה קירבה אליי מאפה לח "טעמת מהקיש שלי?"
"הקיש שלך קצת רטוב" שחר חייכה ואני בלעתי צחוק "טוב את יודעת, בגיל שלך זה נדיר שהקיש כל כך רטוב" הזקנה הסתכלה עליה בפה פעור.
"בגלל הניסיון" שחר הוסיפה
"ניסיון באפייה!" אני הוספתי.
"ובכן בנות, אמזוג לי זרזיף שמפניה ואסתלק לי"
"כן, לכי, לכי לך"
יותר מאוחר באותו ערב כשאני מחזיקה ביד קאווה זולה ומנסה למתוח את החיוך קצת יותר, שחר תפסה אותי והכניסה אותי לשירותים כאחרונת האנסים:
"אוח תודה לאל, נתפסו לי השרירים בפנים"
"הולכים!" היא צעקה והסתכלה עליי בפנים מודאגות
"מה? מה קרה?"
"עבדו עלינו"
"מה?"
"זאת לא מסיבת רווקות"
"כן אני שמה לב שהיחידות שזה לא מסיבה בשבילן זה הרווקות"
"לא לא לא. את לא מבינה. עבדו עלינו. אין חשפן! תכף תגיע איזה מפעילה בת 60 ובטח תייעץ לנו על סקס, כשהכי קרוב שהיא הגיעה לז' היה כשחיפשה את המילה זרזיף במילון!"
"תירגעי אחותי, יהיה בסדר. אני אומרת לך, זה לא רע כמו שזה נשמע."
וזה באמת לא היה רע כמו שזה נשמע.
זה היה הרבה יותר גרוע.
ישבנו כולנו במעגל, אני והבלונדינית הסתכלנו המומות על הדס, שעטתה על ראשה כתר מפרחי לבנדר, ולא יכולנו שלא לחשוב על הלילות שהיינו בורחות מהבסיס לעיר וחוזרות בבוקר עם האנג אובר, לבחורה היה פק"ל קונדומים בכיס הקדמי, ועכשיו היא יושבת במעגל, השם של אמא שלה דבוק למצחה, והיא מספרת כמה היא מרגישה מחוברת אליה.
המפעילה, בשמת (זה השם שלה, נשבעת), קמה על רגליה, "ועכשיו בנות, בגלל שאנחנו בדיוק 22, כמו האותיות בעברית, כל אחת תתן בתורה מתנה להדס שמתחילה באות אחת, אני מעניקה לך באות א' מתנה גדולה שחשובה לנישואין"
"ממ.. מעניין מה זה הולך להיות" הבלונדינית התנשפה בכבדות.
"אהבה!" בשמת סירבה להפתיע. "אהבה גדולה! לך ולעידו."
וככה זה המשיך, כל אחת ירתה בתורה, היה שם יותר קיטש מסניף של הפנינג.
עוד לפני שהספקתי לחשוב מה להעניק למסיבת הפתטיות, הגיע תורי.
"בר, מה תעניקי להדס באות ז'?"
אירוני הא?
"דווקא את המתנה הזאת אני רוצה להעניק לך, בשמת"
שחר דחפה לי מרפק.
"אני כמובן מתכוונת לזנגביל, שזו תרופה להרבה מחלות!"
"או... אוקיי.. מעניין.... שחר?"
"זנגביל?! מה זה פרק של חנות קטנה ומטריפה?!" שחר לחשה, וידעתי שהיא מנסה להרוויח זמן.
"שחר, מה תעניקי להדס באות ח'?"
"חשפן" היא אמרה והבנות במעגל צחקו.
"למה הן צוחקות?" היא לחשה לי.
"תצילי את עצמך ותגידי חום" אבל מסתבר שהייתי צריכה להגיד חמימות, כי הבלונדינית קלטה את המילה חום עם שורוק, שבמקרה הטוב זה היה הצבע השולט בסתיו האחרון, ובמקרה הפחות טוב זה חשיש. ובכן, אם להיות כנים, חוּם גם שלט בסתיו האחרון. באמסטרדם.
"חוּם!" שחר אמרה בקול מנצח.
הדס צחקה במבוכה "חיחי... אתן יודעות שהפסקתי מזמן חיחי..."
"מאיפה הבאת את החום הזה עכשיו?!" שחר לחשה לי בעצבים
"התכוונתי לחוֹם לא חוּם מטומטמת!"
"אה כן זה קצת יותר הגיוני."
הערב המשיך והתפתח, כשבשמת ייעצה לכולנו איך לפנק את הגבר שלנו (בהנחה שהוא סרסור עם נטייה לויברציות בלתי רצוניות) ושחר אפילו יצאה עם פרס רוטט ומאתגר לחבר הבא שלה.
"טוב נו לפחות זה לא יכול להתדרדר יותר..."
למה אני לא שותקת?
מאחורינו ישבה הדס, כל האיפור שלה מרוח, על אוזנה מונח הטלפון שלה, והיא לא מפסיקה לבכות. היא סימנה לנו לבוא, לחצה על כפתור הדיבורית ושתינו שמענו את עידו ואת הרגליים הקרות שלו:
"אני לא יכול הדס... אני כל כך צעיר... לא הספקתי כל כך הרבה...."
"זה החברים שלך! הבני זונות האלה שמסכסכים בינינו! די מאמי אתה לא יכול לדבר ככה!"
"הדס הוא שיכור" ניסינו ללחוש לה, בלי הצלחה.
האורחות נעלמו בינתיים, כל אחת למונית שלה, ואנחנו נשארנו עם מלכת הערב, ופתאום ריחמנו עליה כל כך. אנחנו אומנם לא חושבות על זה כרגע, אבל זו נטיה של נשים כנראה, לרצות להתחתן ולהתמסד, אז הן חוגגות את זה עשר פעם, במסיבת רווקות, חינה, אירוסין, חתונה ואז ימי נישואין, והדבר היחיד שהן רוצות זה להראות לאחרות שהיא התחתנה ועשתה את זה, שכולן יסתכלו בקנאה איך היא יושבת עם השם של אמא שלה על המצח, מסבירה כמה היא לא לחצה עליה להתחתן, אבל היא פשוט מצאה את האחד והוא שלה. ופתאום, ברגע האמת, הוא כבר לא שלה.
"אני לא יכול.. אני כל כך מצטער... אני לא יכול... אני לא מוכן..." הוא המשיך למלמל.
ניתקנו את הפלאפון שלה ועזרנו לה לעלות לחדר השינה, היא בכתה ובכתה, בטירוף, לא יכלה לעצור, שחר התחילה להזיל דמעות יחד איתה, נשארנו אצלה עד שנרדמה וכשהשחר עלה התעוררנו שלושתינו במיטה הזוגית, עידו נכנס וחיבק אותה ואמר שהוא מצטער ואוהב אותה, ואין דבר בעולם שהוא רוצה יותר מלהיות זה שיקדש אותה.
ופה זה כבר יותר מדי קיטש גם בשבילנו. ואנחנו ראינו את כל שבע העונות של קטנטנות.
עברנו ליד הבופה, שם למרבה ההפתעה עדיין נשאר הרבה מהקיש, הרמתי חתיכה והגשתי לשחר. "תקחייי את הקישלאמא שלך ותעופי לי מהעיניים!!!" היא העיפה את הצלחת לבריכה.
ואחרי הציטוט הבלתי נשכח של עדי אשכנזי, שתינו נשבענו שלעולם לא נתקרב למסיבות האלה, גם לא אחת של השניה.
לילה טוב,
בר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
