טוב אני רוצה להגיד לכם שפשוט נעלבתי. באמת.
במשך השירות במג"ב שמעתי, ראיתי והרגשתי את נחת זרועם של השמאל בשם חופש הביטוי (חופש הביטוי לזרוק אבנים, להתסיס פלסטינים במחסום כדי לצלם את התגובה הצה"לית, חופש הביטוי בפני ועדות אנטי-ישראליות, חופש הביטוי לעשות דרמות מול מצלמות ושאר תקיעות סכינים)
האמנתי שהשמאל הוא בעצם הרוח החיה מאחורי חופש הביטוי, זכותם.
אני חייבת לומר שהתחושה הזו שלי קצת התערערה כשכמעט וסקלו את מרגול על שהעזה להתנגד למחאה, חצופה. איך היא מתנגדת? הרי המילה "ביטוי" במונח הזה, כוונתה היא כמובן לביטוי לטובת מרצ.
אבל כשזה כבר הגיע אליי, זה כבר קצת העליב.
אני חייבת לספר לכם שיש לי תחביב. כל פעם שאין משהו לראות בטלוויזיה (או לחילופין, הוט מתעכבים בלהביא את העונה הבאה של סקס והעיר לVOD), אני נכנסת לקבוצה של השמאל הלאומי ומתווכחת עם יפי נפש. בדר"כ הם מפסיקים להגיב אחרי שאני שולחת אותם למקורות ולינקים, אבל הפעם הם בחרו לחסום אותי. אני חייבת לומר שקצת התאכזבתי כשנכנסתי לקבוצה והתמונה של ביבי והכיתוב "אתה מפוטר!" לא הופיעו, לא רק בגלל שהנה הלך לו תחביב שעות הפנאי שלי, אלא בעיקר כי השמאל שוב חסם את חופש הביטוי של מי שהלך נגד האג'נדה שלו.
ניסיתי כמובן להיזכר אם קיללתי, או אמרתי משהו לא נכון או לא במקום. אחרי שלא זכרתי דבר כזה נכנסתי לקבוצה דרך המחשב של אחי.
טוב נו. יכול להיות שבאמת מישהו שם התעורר, קלט שהוא חי בסרט, הבין את החור המביך בהשכלה, נבהל מהעובדה שמישהי קלטה כמה אדיוט הוא יצא וניסה להעלים ראיות.
על מי אני עובדת.
בר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
