לאחרונה, שלא באשמתי, יצא לי להסתובב עם חוגים אחרים של נשים (אלו שלא כלולות בחבילת "הכירי בילדות – היתקעי בבגרות") ושמתי לב כמה אנחנו עם רע. באמת. אפילו אני. העניין הוא שאנחנו בכלל לא שמות לב.
לפני כמה ימים ישבתי עם ג'ו בפאב, ישבנו על הבר ומיד אחרינו ישבו עוד שתי בנות בדיוק לידנו. בנות, כאילו אי אפשר לכנות אותן בנות. הן נראו כמו נהגי משאית. שתיהן היו עם קוקו עגבניה לא מסורק, תלתלי ביסלי שהתכווצו למקשה אחת ואף לא טיפת איפור. אחת מהנהגות אמרה לברמן שחברה שלה מעוניינת בברמן השני, הברמן הראשון הסתכל עליה בהפתעה (כנראה התפלא שהן לא זוג בכלל) ואמר לה שתרשום את המספר שלה על מפית והוא ימסור לו. תוך כדי, היא פלירטטה איתו קצת. הנפתי את היד והזמנו ממנו משקאות. הברמן השני, שהניח את המפית מעל הקופה, התעלם בנונשלנטיות מזוג הבוצ'ות ומזג לנו. הוא ביקש ממני לתת לו את הכפית שהייתה על הבר, הרמתי את הכפית והיא נפלה לי על הרצפה. זאת די בעיה להרים את זה, בהתחשב בגובה של הכסאות, לכן סיכמנו שבסוף הערב אני אתן לו. תוך כדי השתיה, הבחור לא הפסיק להגיד לי "את חייבת לי כפית כן?" והשיחה איתו די זרמה בכייף. כשהתחלתי לדבר על לימודים הוא מזג ארבעה צ'ייסרים והברמן השני הצטרף. ככה שתינו וזרמנו בכייף. כשסיימנו, הזמנתי חשבון ושילמתי בכרטיס אשראי. באנו לצאת והוא עצר אותנו "רגע רגע שכחת לכתוב את הטלפון שלך על הקבלה" ג'ו משכה בכתפיה ואני כתבתי.
"אני יכול להתקשר בלי קשר?"
"אבל החזרתי לך את הכפית"
"את יודעת, אם תלך לי לאיבוד עוד כפית"
"אתה יכול להתקשר גם אם לא" חייכתי לו ויצאתי.
בחוץ עמדה הבוצ'ה והסתכלה עליי בפרצוף עצבני "תגידי לא ראית שחברה שלי בקטע שלו?!"
"אה וואי! אתן סטרייטיות?"
"בואנה יא חוצפנית ראית שחגגנו שם!"
"חשבתי שזה בגלל שהשתחררתן מהכלא היום"
"תראי תבת זונה הזאת לא יודעת לפרגן!"
"אני לא יודעת לפרגן?"
"הסיבה שאני לא מכניסה לך עכשיו מכות עכשיו זה כי זה רחוב פה"
אם לומר את האמת אז אני לא גיבורה גדולה ופחדתי פחד מוות. אבל זה כלום לעומת ג'ו, האשכנזיה הטובה שרצה מתנשפת לספריה כל פעם שהם שולחים מכתב אזהרה.
"תפסיקי לענות להן בר די! את מעצבנת אותן יותר!"
"מה את דואגת, צעד אחד לא במקום אני פותחת לה כזה תיק פלילי, לא יקבלו אותה לעבודה בסנפרוסט." איזה שקר. אם ההיא תתקע גרעפס היא הופכת אותי לטפט.
"שמעי טוב אם את לא רוצה שיפתחו לך את הראש אל תבואי לכאן בחיים יותר שמעת?!"
ג'ו הנהנה "שמענו שמענו לא נבוא מבטיחות"
"כן לא ידענו שזה גייז-בר"
"בר די!!!!" ג'ו עוד רגע הכניסה לי מכות בעצמה.
ובשקט של הדרך חזרה חשבתי לי למה לא פירגנתי לה? איך הגענו למצב שאנחנו רבות על בחור שבשנות ה-30 לחייו עדיין ברמן? למה לא אמרתי לו שמע לא נעים ההיא מסתכלת? (ומשהו בי אפילו נהנה מזה) למה היא לא אמרה חליק, תבלי? למה חברה שלה ירדה לרמה כזאת? למה כל הפוסט הזה ירדתי על איך שהן נראות? ולמה לעזאזל ג'ו לא אמרה כלום על השליפה עם סנפרוסט????
זה פשוט, אנחנו לא יודעות לפרגן, לא נולדנו עם זה.
ההוכחה הכי טובה היא שעד שאת זורקת מחמאה למישהי תמיד יעבור לך בראש "הנה, למה אומרים שנשים לא מפרגנות אחת לשניה? הנה שחררתי מחמאה. אפילו בקול רם."
ואז הבנתי למה.
כשאני חושבת אחורה, אני מחמיאה לגברים הרבה יותר מלנשים. כאילו שעד שגבר (סטרייט. גייז פשוט עושים את זה מושלם.) מצליח וקולע חולצה לעניין זה שיא. מזכיר לי את היום שחבר של אחותי קנה חולצה עם הדפס של עגלת סופרמרקט. כשאחותי החמיצה פנים הוא ענה לה "מה? זה TNT!". לעומת זאת, מאישה את מצפה ליותר. מאישה את מצפה לדעת שהקולקציה האחרונה של קסטרו מזכירה יותר תאונה חזיתית בין אוטו גלידה לאתר בניה, שרוב הבגדים של זארה לקוחים מחפלות ברמאללה ושרוב הפריטים שמייבאים לארץ מH&M לא ראויים להיקרא בגדים. גבר לעומת זאת, ובמיוחד הגברים בארץ, לא יודעים להתלבש, לא יודעים להתאים חליפות ואפילו לא יודעים לקלוע לג'ינס במידה שלהם.
אותו דבר לגבי השיער, נשים צריכות לדעת שבלונד לא מתאים לרוב הבנות, שצבע שנראה לא טבעי משדר יופי מלאכותי ושכשבוחרים אורך לשיער צריך להתחשב גם בגובה שלך (גמדות, תסתפרו. בבקשה). לעומת זאת, גברים מדברים במספרים: "אחי תעשה לי 2 למעלה ו0 מסביב" רובם לא חושבים איך זה יראה, לא לוקחים בחשבון שכשמקריחים צריך לקצץ כמה שיותר, ששפיץ מעל המצח מעל גיל 30 בדר"כ נותן מראה מגוחך ושלפעמים מוטב לגדל קצת שיער (מוגבל למספר מצומצם של גברים) ולכן, עד שגבר מצליח לעמוד בכל זה, זה דורש מחמאה.
לא מזמן מישהי עצרה אותי ברחוב ושאלה אותי מאיפה השמלה שאני לובשת, עניתי לה שממעצבת. כמובן שזה שקר גס, אבל אין שום סיכוי שאני אגלה לה את החנות האמיתית ושתסתובב עוד בחורה בעולם עם השמלה הפרחונית שלי שאני כל כך אוהבת.
לרגע השתעשעתי מאיך שהצלחתי לעבוד עליה, עד שעברה עוד בחורה לידי, לבושה בשמלת מידי לבנה מפוספסת.
יופי. איך מגלים עכשיו מאיפה השמלה?!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
