לקראת פתיחת דף חדש במקום חדש, להלן מדריך למשתמש לכל מי שמתכנן להיות קרוב אליי (אתם יודעים, אחרי שישוחרר מהמוסד לחולי נפש בתנאים מגבילים)
1. אני לא מבינה כלום בכל מה שקשור לרכב שלי.
אני יודעת שזה יונדאי, היא אדומה, ושיש מראה נפתחת גם ליושב ליד הנהג. אתם בטח מצקצקים לכם שם ואומרים "אישה" אבל אצלי זה חמור יותר. אם תהיו ליד אחי בזמן שאני מתקשרת אליו בקשר לאוטו אתם תשמעו בערך משהו כזה:
"מה בר? מה קרה לאוטו? איפה את? תחנת דלק איפה? מה את רואה מסביבך? רמזורים יש בכל מקום. בר, גם שלט מנטה יש בכל מקום. שלט "צומת חולון" באמת עוזר לי קצת יותר. מה זאת אומרת? את בצומת חולון! טוב אני רחוק משם. איזה רעש האוטו משמיע? לא התכוונתי שתעשי לי חיקוי, התכוונתי שתנסי להבין מה זה הרעש הזה. לא, אני לא יודע איזה רעש עושים נעלי עקב של ג'ימי צ'ו. כן, הייתי מצפה ממך שתדעי להגיד לי מאיפה הרעש. יש נורות שדולקות בלוח המחוונים? איזה ציור? בר אין נורה בצורת הכלי של הרטבים לסלט. אני די בטוח שוינגרט הוא לא מרכיב חיוני במנוע. כן אני בטוח! טוב כנראה נגמר לך השמן יש שם מתדלק? טוב שיהיה מתדלקת, היא בדקה לך שמן מים? מה היא אמרה? ואחרי שהיא החמיאה לך על הציפורניים? ואחרי שאמרת לה שהן טבעיות ולא בניה? ואחרי שנתת לה את הטלפון של הקוסמטיקאית שלך? נו בר! השמן נוגע בקו העליון?! הקו העליון שמחזיקים את המקל מלמעלה. אז זה אומר שיש שמן. טוב אולי נגמר השמן גיר. לא בר, זה לא שמן שמופק מגיר, זה שמן ששמים לגיר. לא בר, אבן גיר היא לא חלק מהמנוע. לא בר, לא משתמשים בגיר כדי להשלים קווים בכביש במקרי חירום. לא זה לא רעיון טוב! טוב את יכולה להגיד לה לבדוק שמן גיר?
......אז תסבירי לה מה שהסברתי לך..."
בדר"כ בשלב הזה הוא כבר מגיע אליי, או שהוא מזעיק את עמותת "שגריר" שעושה עבודת קודש.
2. אני לא מבינה רמזים.
בגלל העניין הזה, אני מושא ללעג בפני כל החברות שלי. אחרי שבתקופה האחרונה שיחות בפאבים נראות ככה:
רומז: "תגידי, המקום הזה פנוי?"
אני: "כן אבל אני בספק אם תצליח לקחת את הכסא, הם דבוקים לרצפה."
רומז: "תגידי, את לא מוכרת לי?"
אני: "וואלה? למדת בק"ש? התנדבת במד"א? גדלת בחולון? אתה ידיד של הדר? אתה עובד ברוטשילד? ביהודה הלוי? שירתת במג"ב? אתה בלוגר? עשית תורנות מטבח בבקו"ם בינואר 2009? היית בפגישה במשרד שלנו? היית בחתונה של עופר והילה בחצר המלכה לפני חודש? היית באילת לפני שנה וחודש? היית בגן גאולה? היית בשיעור ניסיון לחוג ריתמיקה???"
רומז: "תגידי, מה את עושה אח"כ?"
אני: "רגליים! מקודם שמתי רגל על רגל וזה הרגיש כאילו מעכתי קיפוד!"
3. אני לא זוכרת כלום.
זה כבר די רפואי. יש לי מחסור בחלבון מסויים שאחראי על הזכרון לטווח הארוך שפשוט משכיח ממני דברים, ולכן אל תעלבו אם תמצאו תיאורים מסויימים ליד השמות שלכם בזכרון הפלאפון שלי:
אביתר (פסיכולוג בשקל)
דניאל (עדיין בארון)
דנה (קונה בTO-GO)
נופר (שיזוף מלאכותי כושל)
עומר (שיערות באף)
שירה (קנתה שמלה כמו הכחולה שלי)
שירן (גבר עם שם של אישה)
מושיקו (אחותו של שירן)
4. אני מעריכה יושר, כנות ואנשים שלוקחים אחריות.
ולכן אני לעולם לא אצא עם ההוא שרצח את ארלוזורוב (לעומת החבר'ה של אל-קעידה).
5. אף אחד לא נוגע לי בשיער.
אי שם, הרחק הרחק, בגבול בין ראשון לציון לחולון, בקומה השלישית בבניין מגורים, ישנה אישה, ספק פיה, המצליחה לאלף את השיער שלי, ועל כן, רק לה יש את הרשות להניח את כפותיה הקסומות על העונש שגזר עליי אלוהים.
שזה מזכיר לי משל ילדים היתולי:
היה היה ערס שעיר
שמעיירת הפיתוח יצא לעיר
יחד עם חבריו שמעולם לא סיימו תיכון
החליטו לצאת לפאב "הברון"
לקראת היציאה רכש הוא בגדים בשוק בצלאל
כל הדרך לתל אביב נהגים הוא קילל
חיש מהר שתו לשוכרה
החליטו כי עליהם לעזוב עם בחורה
ניגש הערס לברונטית תמימה שישבה בחזית
ליטף את שיערה ואמר לה שהוא מזכיר לו שיר במזרחית
לפתע חש הוא בציפורניים החודרות אל בשרו השחום
אבוי! מי יעצור את הדימום???
אץ רץ הוא לשירותי הגברים בקול יללה בכיינית
בדרך חשב שגם זה מזכיר לו שיר במזרחית
ומהו מוסר ההשכל ילדים?
בשיערותיה של בר, לא נוגעים בחיים.
עצרו אותי פה בשטף דיבור, אבל ג'ו אומרת שזה נראה כמו נשיקה. אז שיהיה.
נ.ב
לעצב את הבלוג זו עבודת פרך, נא להסתפק במועט.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
